הפרקליטות שוקלת להגיש כתבי אישום נגד שמונה מחשודי פרשיית רשות המיסים, החלטה סופית בעניין תתקבל לאחר שימוע שייערך לחשודים.
כזכור בחודש ינואר 2007 נפתחה - עפ"י החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ופרקליט המדינה דאז, ערן שנדר - החקירה הגלויה ב"פרשת רשות המיסים", לאחר מספר חודשים של חקירה סמויה, שכללה האזנות סתר. החקירה נוהלה ע"י יאח"ה, ובחודש יולי 2007 הועברו חומרי החקירה והמלצות המשטרה לפרקליטות.
בחקירת יאח"ה נבחנו חשדות למערכת יחסים של שוחד והפרת אמונים שבין שני אנשי עסקים, עסקנים פוליטיים, בעלי אינטרסים ברשות המסים - רו"ח קובי בן גור ומר יורם קארשי - לבין בכירים ברשות המסים בישראל, ובראשם ראש רשות המיסים דאז - ג'קי מצא.
במהלך החקירה נאסף חומר רב מאוד - נגבו כ-600 הודעות מחשודים ומנחקרים אחרים; נתפסו מאות תיקים העוסקים בקידום עובדים ברשות, תיקים אישיים, תיקי מכרזים ועוד. בחומר החקירה נכללות גם שיחות רבות שהוקלטו במסגרת האזנות סתר, במהלך השלב הראשוני של החקירה הסמויה.
הכמות הרבה של חומר החקירה, כמו גם מורכבותו, חייבו עבודה יסודית וזהירה ביותר של צוות הפרקליטים שעסק בפרשה, בראשותה של מנהלת המחלקה הכלכלית, אביה אלף, ואנשי המחלקה הכלכלית, דן אלדד, יוחאי בן שמואל, יוסי אלון ועמרי קופלר. עבודתם לוותה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, וע"י והמשנה לפרקליט המדינה, שוקי למברגר, שקיימו מספר דיונים בהם נותח ולובן חומר הראיות, ונקבע המתווה הנורמטיבי של האישומים שגובשו. בדיונים אלה השתתפו, מלבד צוות הפרקליטים שעסק בתיק, גם המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן ומנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, אפרת ברזילי.
ממשרד המשפטים נמסר כי למרות ההיקף הרב של חומר החקירה, הרי שבשל חשיבות ורגישות נושא החקירה והשלכותיו, נעשו מאמצים ניכרים להגיע לגיבוש עמדה, בתוך פרק זמן קצר יחסית להיקפו העצום של החומר.
בתום בחינת החומר במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ובדיונים האמורים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות, שלחה היום מנהלת המחלקה הכלכלית מכתבים לשמונה מהחשודים בפרשה, באמצעות באי כוחם, בהם נמסר להם כי לאחר בחינת חומר הראיות בפרקליטות, נשקלת הגשת כתבי אישום בעניינם, והם הוזמנו לשימוע. החלטה באשר להגשת כתבי אישום תתקבל רק לאחר תום הליכי השימוע.
במשרד המשפטים אומרים כי נשקלת הגשת כתב אישום נגד שולה זקן, מנהלת לשכתו של שר האוצר וראש הממשלה, חה"כ אהוד אולמרט – על מרמה והפרת אמונים.
ג'קי מצא, ראש רשות המיסים לשעבר – על לקיחת שוחד, סיוע למתן שוחד, ומספר עבירות של הפרת אמונים. שמואל בוברוב, סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש ברשות המסים על לקיחת שוחד ומספר מעשים של הפרת אמונים. גידי בר זכאי, סמנכ"ל לעניינים מקצועיים ברשות המיסים – לקיחת שוחד.
יגאל סער, נציג רשות המסים בארה"ב – לקיחת שוחד וסיוע במתן שוחד לעובדים נוספים ברשות. יוסי שטיינמיץ, מנהל תחום יבוא אישי ורכב במכס – לקיחת שוחד ומספר עבירות של הפרת אמונים. קובי בן גור, רו"ח, איש עסקים ועסקן פוליטי – מתן שוחד למצא ולעובדים נוספים ברשות ויורם קארשי, איש עסקים ועסקן פוליטי נשקלת הגשת כתב אישום על מתן שוחד למצא ולעובדים נוספים ברשות.
עפ"י החשד, בן גור וקארשי, שהינם אנשי עסקים פרטיים, עסקנים פוליטיים ובעלי אינטרסים ברשות המסים, נתנו לכאורה שוחד לעובדים ברשות, ובראשם ראש הרשות, שני סמנכ"לים, נציג הרשות בארה"ב ועובדים אחרים.
השוחד בפרשה זו ניתן בעיקר בדרך של הפעלת השפעה לשם קידומם של עובדים בתוך הרשות. בן גור וקארשי, שצברו השפעה עצומה ברשות, הבטיחו לעובדים בכירים וזוטרים לסייע להם להתקדם בתפקידיהם ברשות. בהמשך לכך השניים אכן הפעילו השפעתם לקידומם, קידום שיש לו כמובן ערך רב עבור העובדים, גם מעבר לערך הכספי. בתמורה רתמו עובדים שקיבלו סיוע מקארשי ובן גור, את השפעתם לקידומם של עובדים נוספים, לפי דרישתם של בן גור וקארשי, וכך הם סייעו לבן גור ולקארשי לצבור כוח והשפעה נוספים ברשות. בנוסף פעלו חלק מהעובדים כדי לסייע ולקדם את ענייניהם האישיים של בן גור, קארשי ומקורביהם ברשויות המס. למצא, כראש הרשות, היה חלק מהותי ביצירת מצב זה.
מחומר הראיות עולה לכאורה, כי השפעתם העצומה של קארשי ובן גור נבעה, בין היתר, ממחויבותו של מצא כלפיהם, בשל הבטחתם לפעול לבחירתו לראש הרשות, ובשל היותו של קארשי אחיה של שולה זקן, מנהלת לשכתו של חה"כ אולמרט בתפקידיו השונים. על-פי החשדות, לקראת סוף שנת 2005, פנה בן גור למצא, והציע לו להפגיש בינו לבין קארשי, זאת כדי שקארשי יכיר אותו ויפעל, באמצעות אחותו, שולה זקן, לקידום מינויו של מצא לראש הרשות. מצא הסכים להצעה, ובהתאם לה נפגש עם קארשי בביתו, יחד עם בן גור.
בן גור וקארשי הבטיחו למצא לפעול על מנת שהוא זה שייבחר מבין המועמדים למשרת ראש רשות המסים. בתמורה לעזרתם ביקשו ממנו בקשות שונות ובעיקר כי מצא יקדם עובדים ברשות על פי בקשותיהם, וזאת כדי להרחיב את השפעתם ברשות המסים.
מהראיות עולה לכאורה שמצא היה משוכנע, כי לפעולות של בן גור וקארשי היתה תרומה מהותית למינויו. מצא אכן פעל לאחר מינויו כראש הרשות לקידום ענייניהם של קארשי ובן-גור, וזאת בניגוד לאינטרס הציבורי עליו היה מופקד: הוא מינה וקידם עובדים ברשות בהתאם לדרישותיהם של בן גור וקארשי; הוא שיתף את בן גור וקארשי בקבלת החלטות באשר למינוי ולקידום עובדים ברשות; כאשר לא מילא את דרישותיהם של בן גור וקארשי, הוא פעל להפיס את דעתם בהסברים, בשכנוע, ואף בהתנצלויות ובהבטחות לפיצוי. מצא התערב, לבקשתם של בן גור וקארשי, התערבות פסולה בתהליכי מינוי, לרבות בהליכי מכרז על פי דין. בין היתר העביר מסרים למועמדים שסיכנו את בחירת המועמדים מטעמם של קארשי ובן גור כי עליהם להסיר את מועמדותם.
בנוסף, מצא איפשר לקארשי ובן גור להודיע לעובדים על קידומם הצפוי או על אי קידומם, לפני מתן הודעה רשמית על כך, כל זאת על מנת שיוכלו להפגין בפני העובדים את השפעתם ברשות או את מעורבותם במינוי. בין היתר, איפשר מצא לבן גור לראיין עובדת רשות המיסים שהיתה מועמדת לקידום. במהלך הראיון יצר בפניה בן גור מצג שהוא האחראי לקידומה לתפקיד, ובכך ניסה ליצור מחוייבות שלה כלפיו. תפקיד זה, שאליו אכן התמנתה העובדת, הינו תפקיד שבו יש לה השפעה על החלטות בענייני מיסוי של בן גור עצמו.
מחומר הראיות גם עולה לכאורה כי שני סמנכ"לים של הרשות, שמואל בוברוב וגידי בר זכאי, נציג הרשות בארה"ב, יגאל סער, ומנהל תחום יבוא אישי במכס, יוסי שטיינמיץ, לקחו שוחד מקארשי ו/או מבן גור, ובתמורה הפעילו את השפעתם ברשות המסים בנושאים שונים לטובת אינטרסים של קארשי ו/או בן גור.
באשר לשולה זקן - על-פי החשד, התנהלותם של בן גור וקארשי לשם מינויו של מצא וכן מעורבותם במינויים ברשות המסים בהמשך, התאפשרו, בין היתר, באמצעות שימוש בכוחה ובהשפעתה של שולה זקן, אחותו של קארשי, כמנהלת לשכתו של שר האוצר, ובהמשך - כמנהלת לשכת ראש הממשלה. עולה לכאורה מחומר הראיות, כי לבקשתו של קארשי, הנחתה זקן את מצא כי עליו לפנות בכל הנוגע לאיוש תפקידי סמנכ"ל ברשות המסים, לאחיה יורם קארשי - שהינו איש עסקים ועסקן פוליטי, זקן הבהירה למצא כי עד שלא "יסגור" את עניין המינויים לשביעות רצונו של אחיה קארשי, היא לא תאפשר לו להיפגש עם השר אולמרט, וכך גם יתר המינויים לתפקידי סמנכ"ל ברשות המסים לא יקודמו.
על פי החשד, העדיפה זקן, מנהלת לשכתו של שר האוצר, את האינטרסים שלה ושל אחיה, יורם קארשי, על פני האינטרס הציבורי. בכך עשתה במילוי תפקידה מעשים של הפרת אמונים.