פרופ' משה אדד, מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, התייחס ביומן ערוץ 7 לטענותיו של רוצח עורכת הדין ענת פלינר ז"ל כאילו בוצע המעשה ברגעי חוסר שפיות.
לדבריו "לא ניתן לדעת מה בדיוק היה באירוע. צריכה להיות הסתכלות של חמישה עשר יום בבית חולים לחולי נפש".
עם זאת הוא מזכיר כי אירוע זה מצטרף לרצח אסף שטיירמן ורצח נהג המונית דרק רוט, וכל אלה מראים תופעה של אלימות קיצונית הנובעת ממציאות חמורה של "נוער חסר מסורת ושורשים, נוער חסר ייחודיות".
"מדובר בתופעה שמתגלית גם בארצות הברית. נוער ללא יש קיומי מהותי. נערים הם בגיל של אובדן העצמיות ובלבול האני. נער רוצה לעשות משהו שייתן לו להרגיש משהו ומישהו. לכן נערים עושים מעשים אבסורדיים".
פרופ' אדד סבור כי ניתן להבחין בתופעה גם בחיי היומיום ולא רק במקרים קיצוניים כמעשי רצח: "אתה מקבל כיום הזמנה לחתונה כשהוריהם של החתן והכלה אינם מוזכרים כלל בהזמנה. גם זה עדות ל'אני זה אני' ".
לטעמו מקור המציאות הזו הוא חוסר הקשר למסורת וחוסר הקשר לתרבות. "החברה לא מכוונת את הנער הגדל, לא החברה הכללית ולא החברה המשפחתית. גם בבתי הספר לא רואים את התנגדות המערכת למעשים שלא ייעשו. כך גדלים נערים לחלל ריק ומחפשים התעוררות רגשית, הורגים חתולים וכיו"ב. כל זה הוא ביטוי לריק קיומי שמחפש להתמלא. כבר אמר רש"י שכשהבור ריק ואין בו מים יש בו נחשים ועקרבים".
להערכתו התופעה תימשך "כל זמן שלא נגדיר את משמעות האחר שברא האלוה ונאהב ונכבד אותו, את הזקן, את הגר. אנחנו חייבים לחזור לדברים הבסיסיים שהיו לנו במקור. הדברים המקוריים של האדם".
פרופ' אדד מדגיש כי דבריו אינם תלויים בהכרח בתפישה דתית כזו או אחרת, אלא בתפיסה כלל עולמית. הוא מזכיר כי הדברים מופיעים גם בארה"ב, וגם שם "לסבא של הנוער הריק היה ממש קיומי".
את האשמת הטלוויזיה במצב מבקש אדד לצנן מעט, וקובע: "הטלוויזיה היא קטליזאטור שבא על הריק הקיים, אבל לא היא שיוצרת את האין הקיומי שמצוי באותם בני אדם".
לנוכח כל אלה הדרך לשוב לערכי חיים בסיסיים עוברת לטעמו בדת, במסורת ובתרבות ש"יוצרים מחויבות קיומית. צריך לחזור חזרה לתרבות, לצד הרוחני, למוזיקה, למסורת. אם תהיה משמעות לנער הוא יתנהג אחרת".