ד"ר רון שלייפר, מומחה למלחמה פסיכולוגית במרכז האוניברסיטאי באריאל, קובע ביומן ערוץ 7 כי ישראל מובסת בזירת המאבק הפסיכולוגי ועצם הדיון על כך הוא הוא ההוכחה לתבוסה הזו.

הוא מציין בדבריו כי "לחיזבאללה אין אופוזציה. בוודאי שלא כלפי חוץ. את כל חילוקי הדעות משאירים שם בפנים. כמובן שאם אתה תנועה מחתרתית טוטאליטארית אפשר לפתור את חילוקי הדעות בצורה אלימה. חיזבאללה מדבר בקול אחד, קולו של נסראללה", עובדה המקלה עליו את המאבק הפסיכולוגי-ציבורי בישראל.

ד"ר שלייפר מביא דוגמא למניפולציה הפסיכולוגית של נסראללה מהימים האחרונים בהם נפוצה השמועה שאחד החטופים חי. "התעורר גל תקוות אדיר ושמועות". לדבריו המטרה הייתה ברורה במהלך זה: "זה נועד לקעקע את החברה הישראלית וליצור טריז בין העם להנהגה שלו. אביו של אחד החטופים אמר שהוא מעדיף שבנו לא ישרת במילואים. אמירה כזו מעידה על הניצחון הזה של חיזבאללה".

"יש להם תכנית מתוזמרת עם כללים ברורים. הם פועלים לפי התכנית, יש לה קהלי יעד. הם מסמנים מטרות קרובות ומטרות רחוקות ופועלים על פיהן. שנתיים היה להם כדי להתארגן ובחודשים האחרונים הם פעלו בכוח", אומר שלייפר.



וכיצד מתמודדים עם תופעה שכזו? לדברי שלייפר, בתגובה ישראל צריכה לנהוג על פי מדריכי הלוחמה הפסיכולוגית של צבאות שונים. הוא מציין כי מדובר במדריכים גלויים וחשופים בפני הכול.



"צריך להסביר לציבור בישראל איך הדברים עובדים, ובכך יאבד חלק ניכר מהיעילות של המניפולציה הזו. לדוגמא את השמועה שחייל אחד חי צריך היה להקדים את החיזבאללה ולהבהיר שבשלבים האחרונים צפוי שחיזבאללה ינהג באופן כזה וזו אינדיקציה לרשעותם של אותם נבלים. בכך מעקרים חלק ניכר מהמניפולציה של חיזבאללה".



באשר למעורבותה של התקשורת בדיווחים אומר שלייפר כי רמה מסוימת של צילומי אבל ובכי משרתת בהחלט את האויב, ויש לנהוג בצילומים שכאלה באופן שקול הרבה יותר. לדבריו לא ניתן להתעלם מחופש העברת המידע, וכדי למנוע שידורים מעין אלה יש לייצר תמונות אחרות שהציבור בלבנון מעוניין לצפות בהן. זאת במקום לפעול באופן של צנזור.