מהם הסיכויים שאדם אקראי שאיתו פתחתם בשיחת חולין יתגלה כקרוב משפחה שלכם? סיכויים מעטים, כך לפחות ניתן לשער. אבל זה בדיוק מה שקרה למנהל סניף בנק ירושלמי.
מדובר בסיפורו של שמעון רחמים. סיפור שאירע לפני שנים אחדות ואלמלא מצאנו בו עניין יתכן שהיה חל עליו חוק ההתיישנות והוא היה נעלם אי שם, ובכל זאת שמענו את הסיפור והחלטנו להעביר אותו גם אליכם.
כאמור, שמעון רחמים היה באותם ימים מנהל סניף בנק הפועלים בשכונת נווה יעקב שבירושלים. באחד הימים יצא ממשרדו וראה, סביר להניח כמו בימים רבים אחרים, תור ארוך משתרך מול הדלפקים. משום מה באותם רגעים שום דבר בוער לא טרד את ראשו של רחמים, והוא החליט לפנות לאנשים שבתור ולשוחח עם אחד מהם.
"מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם לכן", הוא מספר. "אני לא יודע מה עבר עלי באותו רגע. פשוט ניגשתי ליהודי שנראה כבן שישים. לא היה בו שום דבר מיוחד. לא ביגוד מוזר, לא זקן ארוך. סתם, יהודי פשוט. ניגשתי אליו ושאלתי אותו לשמו. הוא ענה לי. שאלתי במה הוא עוסק. הוא אמר שהוא מורה".
לא חלפו דקות אחדות והיהודי שבתור סיפר לשמעון רחמים שלא מכבר עלה לארץ מארגנטינה. כששמע רחמים את המילה 'ארגנטינה' נזכר בקול רם בבת דודתו. "יש לי איזה קשר משפחתי לארגנטינה", אמר רחמים לבן שיחו "לפני שנים שמעתי על בת דודה שלי שבגיל שנה הועברה להתגורר עם אמה בארגנטינה".
חלפה עוד דקה או שתיים ומנהל הבנק הוסיף עוד כמה פרטים על אותה בת דודה. ככל שהתבררו עוד פרטים התרחב החיוך אצל בן שיחו העולה מארגנטינה, עד שנשמע ממנו המשפט: "אני יודע בדיוק מי בת הדודה שלך, ואני אפתיע אותך. התינוקת ההיא גדלה ואחרי שישים שנה עלתה לישראל. היא גרה ממש כאן בנווה יעקב".
ההפתעה רק גברה כשהמשפט נמשך: "אני אחיה מאב של אותה בת דודה, ואפתיע אותך בפרט נוסף. מזה שנה יש לה חשבון בבנק שלך, ואני מגיע לכאן כעת, כמו בימים קודמים כדי לטפל בו", אמר והבטיח לצאת מהבנק ולחזור בתוך דקות עם בת הדודה התינוקת שהתבגרה מאז.
את המשך השיחה עשו רחמים, העולה הארגנטינאי מהתור ובת הדודה יחד במשרדו של רחמים. התברר שהיא מכירה היטב את ההיסטוריה המשפחתית וכך המשיכה השיחה פרק זמן ארוך, הרבה יותר ממה ששיער שמעון רחמים כשיצא מהמשרד ו"צד" לו בן שיח מהתור בבנק שלו.