אנשי אגף העתיקות של המנהל האזרחי עמלים בימים אלה על תום הכשרתו של מוזיאון עתיקות פתוח בו יקובע הפסיפס שעיטר את בית הכנסת העתיק של עזה, בית הכנסת שהוקם לפני כאלף וחמש מאות שנים והיה למרכז קהילתי יהודי. המוזיאון ממוקם בסמוך למתחם הכנסייתי 'השומרוני הטוב'.
הפסיפס העתיק יהיה אחד מפרטי ארכיאולוגיה ופספסים רבים שאותרו ונחשפו ברחבי יש"ע במהלך השנים האחרונות, בעיקר תוך כדי העבודות להקמת גדר ההפרדה. בעוד כשלושה חודשים, כך על פי ההערכות במנהל האזרחי, ייפתח המוזיאון לקהל המבקרים.
נזכיר ונציין כי אתר 'השומרוני הטוב' הוא אתר הסמוך לישוב כפר אדומים שבחבל בנימין. בעולם הנוצרי סבורים כי באתר זה התרחש האירוע שהפך לאחד המשלים המפורסמים ביותר בברית החדשה. במאה השישית לספירה הוקמה במקום כנסייה שבסיסי עמודיה וחלק מקירותיה השתמרו עד היום. המקום נחשב בעולם הנוצרי לאחד האתרים החשובים לצליינים ועולי רגל. הכנסייה שבמקום מהווה חלק בלתי נפרד ממסלול זרוע כנסיות שבו עוברים נוצרים במסגרת חגיהם. במהלך שנת 2005 שוחזר במקום הפסיפס שעיטר את הכנסייה הצלבנית העתיקה שבמקום. זאת במסגרת שיקום ושחזור כולל של הכנסייה.
יצוין כי במנהל האזרחי מבקשים להרגיע וקובעים כי המוזיאון החדש אינו ממקום בתוך השטח הכנסייתי אלא בסמוך לה. לשאלתנו אם צפויה בעיה בכניסה למקום עבור יהודים שומרי דת ומסורת המקפידים שלא להיכנס לכנסייה, נמסר מדובר המנהל כי לא צפויה כל בעיה וכי מדובר בשני אתרים שונים.
על בית הכנסת העתיק בעזה ניתן ללמוד באריכות מאתר קטיף נט. הזכור לטוב. להלן כמה ציטטות מתוכו:
ראשיתו של בית הכנסת בימיו של קונסטנטינוס הגדול שציווה בעת עלייתו לשלטון, בשנת 331 לספירה, לנקות את העיר עזה מיהודים. באותה תקופה הוקם בעיר עזה מיומס (עזה ים), בית הכנסת הגדול של העיר שנבנה על ידי הקהילה שהתיישבה בעיר
בית הכנסת התגלה באקראי כאשר טרקטור שעבר במקום בשנת 1965 במטרה להתחיל לחפור יסודות לקזינו, חשף לפתע את יסודותיו ורצפת הפסיפס של בית הכנסת הגדול של עזה.
יצוין כי את דבר קיומו של הפסיפס פרסם לראשונה החוקר הצרפתי לה-קלן במאמר בביטאון כנסייתי בו דיווח על הכתובת 'דויד' שבמרכזו.
בשנת 67 עם שוב היהודים לשלוט ברצועה, המשיכה מלאכת חשיפת בית הכנסת בניהולו של פרופ' אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה גם, בנוסף לבית הכנסת, מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני.
בית הכנסת שנתגלה, חריג בגודלו, כלל חמישה מרחבים, בעוד ששאר בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל כללו שלשה מפלסים בלבד. גודלו של בית הכנסת העיד על עושרם הרב של הקהילה היהודית בעזה-מיומס. פני בית הכנסת פונים למזרח, לכיוון ירושלים. במרכז בית הכנסת נתגלה הציור של דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אוחז נבל בידו וסביבו חיות הפרא רוגעות לצלילי הנבל, ולצידו של דוד מופיע שמו "דויד" באותיות עבריות.
בחלקו הדרומי של בית הכנסת נתגלה פסיפס נוסף ובו מצוירות חיות אפריקאיות עטורות מדליונים, פרי יצרתם של אמנים מקומיים מהתקופה הביזנטית שהתמחו ביצירת רצפות פסיפס.
את רצפת הפסיפס תרמו באותה התקופה שני אחים, מנחם וישי בן ישוע, שהיו מוכרים כ"סוחרי העצים היהודים מעזה ים". הסוחרים לא היו אחראים רק להקמת הפסיפס אלא תרמו להקמת בית הכנסת בכלל, ולאחר בניית בית הכנסת בו היו שותפים, התקינו מכספם את רצפת הפסיפס.
(הטקסט המלא על בית הכנסת נכתב כעבודה ע"י אלחנן סנדלר, נער מעקורי גוש קטיף)