המשנה לפרקליט המדינה, יהושע למברגר, מסר היום (א') הודעה על דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, לעמותות ציבוריות שפנו בענין, כי לאחר בחינת ממצאי דו"ח מבקר המדינה וכן חומרים נוספים שנתקבלו בפרקליטות המדינה - לא נמצאה הצדקה לפתוח בחקירה פלילית נגד השר בנימין בן אליעזר.



ע"פ דו"ח מבקר המדינה פנה שר התשתיות, בנימין (פואד) בן אליעזר, כ-100 פעמים להנהלת חברת החשמל בבקשה לעזור למועמדים לקבל עבודה ולעובדים לקבל תפקידים בחברה. בבדיקה שערך המבקר בלשכת השר נמצאו כ-100 מכתבים שהפנו בן אליעזר ומנהלת לשכתו (רובן על ידי מנהלת הלשכה) למנהלי כוח אדם בחברת החשמל ועסקו בענייני כוח אדם בחברה.



במכתב לארגונים שדרשו את החקירה כתבה הפרקליטות כי נמצא שללשכת שר התשתיות הלאומיות הגיעו בשנים 2006-2005 כ-110 פניות בנוסח כמעט סטנדרטי, ברובן המכריע ממנהלת הלשכה, להנהלת חברת החשמל, בנוגע להעסקת עובדים בחברה. כ-20% מהפניות הללו נעשו בעקבות בקשות של חברי מפלגת העבודה בעניינים הנוגעים לבני משפחתם ולמקורבים אחרים. שאר הפניות, שהן הרוב הגדול של הפניות, היו בעניינם של אנשים לגביהם לא נמצאה זיקה פוליטית לשר. הדו"ח מצביע על שני מקרים בלבד בהם חברת החשמל קיבלה לעבודה חברי מפלגת העבודה לאחר שהופנו אליה ע"י לשכת השר. כן עולה מהדו"ח, כי ככלל לא נמצאה מעורבות ישירה של השר בדברים, וכי גרסת השר ואנשי לשכתו - לפיה מעורבות השר היתה מינורית וכי הדבר נעשה בתום לב - לא נדחתה.



בחינת החומר העלתה איפוא, כי לא קיימת תשתית לביסוס חשד של ממש, כי השר פעל או ביקש למנות מקורבים באופן שיטתי, מתוך ניסיון או רצון ליצור הון פוליטי או לקדם אינטרס אישי או מפלגתי. יתרה מכך, הממצאים מצביעים על כך, שהשר לא הפעיל לחץ על חברת החשמל אלא הסתפק, ככלל, אך בשליחת מכתב סטנדרטי החתום על ידי מנהלת הלשכה, המעביר לטיפולה פניות שהגיעו ללשכת השר, כשבמכתב זה לא היה ככלל כל אזכור של זיקה לשר, גם לגבי אלו שהיו חברי מפלגה. בנוסף, לשכת השר, למעט מקרים בודדים, לא ביצעה מעקב אחר הטיפול בפנייה ולא פנתה בשנית לחברת החשמל לאחר שהפניה נדחתה.



יחד עם זאת מזכירים במשרד המשפטים כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה הינה, כפי שגם צוין בדו"ח המבקר, כי ראוי ששר או מי מטעמו יימנעו, ככלל, מפניות לחברה ממשלתית או תאגיד סטטוטורי שבתחום אחריותם בעניינים פרטניים של העסקת עובדים; זאת, נוכח העקרונות הכלליים הבאים למנוע חשש מפעולה של החברה הממשלתית או התאגיד משיקולים זרים, ושלא בהתאם לעקרונות של שוויון, תחרות הוגנת ושקיפות, אשר על מכונם עומד המנהל הציבורי.