יום לפני הצגת הדו"ח החמור על מצבם הנפשי והרפואי של העקורים שלוש שנים אחרי העקירה הובא למנוחות עוד אחד מעקורי החבל שלקה במחלה קשה לאחר העקירה מביתו. אליהו זגרון ז"ל נאבק במחלה שהתגלתה שלושה חודשים לאחר העקירה עד שאתמול נפטר. ביומן ערוץ 7 שוחחה אלמנתו ורד על אישיותו ועל המשבר שהיכה במשפחה ובאבי המשפחה עד שהוכרע אתמול.
"הוא היה איש אדיר. איש חזק ועוצמתי ביותר. איש שהלך עם המטרה שלו ללא פשרות. אלי היה איש משפחה מופלא איש שכל כולו היה נתון למשפחה", מציינת האלמנה ומוסיפה את יחסו הטוטאלי להתיישבות ברחבי ארץ ישראל.
זמן קצר לפני העקירה מגוש קטיף נפצע אלי באורח קשה בתאונת דרכים. במסגרת שיקומו הוצרך לטיפולים רפואיים רבים מחוץ לגוש קטיף. היציאה והכניסה אל הגוש שהושם אז במצור צבאי הפכה את יחסו לצה"ל באורח דרמטי. "הכאב היה עצום. חשנו את זה באופן משמעותי ביותר כאשר מחה מול המחסומים ביציאה ובכניסה מגוש קטיף. היינו צריכים להציג תעודות זהות ולהשיב לתחקירים כמו מאין הגענו, כמה אנשים ברכב, ולאיזו מטרה אנחנו נוסעים. הוא מחה נגד היחס המזלזל והמגביל הזה כלפינו כאנשי חירות. הנה פתאום בכל קילומטר אנחנו צריכים להגיד מי אנחנו, ומאיפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים".
"התחושה הייתה של בגידת המדינה בנו שנתנו עד אז את האמון המלא במדינה, נתנו את הנשמה עבורה, והנה היא לא מתחשבת ברגשות של קהילה שלמה", מספרת הרעיה, ומציינת כי בעלה המנוח היה מאותם מתושבי גוש קטיף שממש עד הימים האחרונים לא האמין שהעקירה אכן תתבצע.
ורד זגרון משוכנעת שמחלתו של בעלה, כמו מחלותיהם של רבים מעקורי החבל, היא תוצאה ישירה של משבר העקירה. "יתכן שהמחלה הייתה אצלו עוד קודם לכן, אבל בבדיקות דם שהוא עבר לפני הגירוש, בעקבות התאונה שלו, היה ברור שמצבו תקין ללא כל סימן של המחלה. שלושה חודשים אחרי הגירוש כבר הייתה בו המחלה".
זגרון נזכרת כיצד ביום הפרידה מגוש קטיף לא ניתן היה להתעלם מזעמו של אבי המשפחה. "כשעברנו בפעם האחרונה במחסום כיסופים חשתי, וכאן אני אומרת דבר סובייקטיבי לחלוטין, שמשהו מאוד קשה עובר עליו. כשצה"ל נכנס לגוש קטיף להילחם במתיישבים אי אפשר לשכוח את הצעקות, הכעס והקללות שלו כלפי צה"ל שעד אותו היום הייתה האהבה שלו אליו טבועה בדמו כקצין צה"ל וכאזרח המדינה הזו".
כאמור, אתמול הובא אליהו זגרון למנוחות לאחר המאבק הממושך במחלה שקיננה בו. תנצב"ה.
