מחקר חדש נערך על ידי קבוצת חוקרים במכון ון-ליר, מעלה שאלות כבדות משקל סביב שאלת האובייקטיביות של סיקורן של שביתות בתקשורת הישראלית.
המחקר, שיוצג ביום עיון "תופסים את המדינה בגרון" - שיתקיים מחר במכון ון ליר בירושלים, מגלה כי התקשורת בישראל נוטה להזדהות עם המדינה והתעשיינים בסיקור שביתות ומדגישה את הנזק לציבור על חשבון זכויות העובדים.
אמצעי התקשורת השונים, קובע המחקר בחרו בדרך כלל למסגר את השביתה מתוך נקודת המבט של המעסיק והמדינה, תוך הדגשת הנזקים הנגרמים לציבור.
עבודת המחקר נערכה במטרה לבחון כיצד מסוקרות שביתות על ידי התקשורת בישראל והאם כלי התקשורת ממלאים את תפקידם כספקי מידע ומסקרים שביתות באופן הוגן המייצג את עמדות הצדדים השונים בסכסוך העבודה. עבודת המחקר של החוקרים שלומית בנימין, מוטי גיגי, שלומית ליר, מתי שמואלוף ונפתלי שם טוב, בהנחיית דר' יוסי דהאן, בחנה את הסיקור בשני עיתונים ("הארץ" ו"ידיעות אחרונות") ובשלשת ערוצי הטלוויזיה (ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10) של שלוש שביתות מרכזיות במשק הישראלי: שביתת הסגל האקדמי הבכיר (2001), שביתת פועלי הנמלים (2004) ושביתת העובדים הארעיים בנמל התעופה בן גוריון (2006).
ממצאי המחקר מגלים כי הסיקור בעיתונים ובערוצי הטלוויזיה נעדר אינפורמציה בסיסית וחיונית. בפני הקוראים והצופים הוצגה תמונה חלקית בלבד של גורמי השביתה, ההיסטוריה והמשמעויות עבור הצדדים ומכאן שלא מומשה חובת התקשורת להציג מידע מלא לציבור.
ממצא בולט נוסף: סיקור השביתות העניק עדיפות לייצוג נזקי השביתה למשק ולצרכנים, ואילו דרישות ומצוקות השובתים הוצגו כבעלי חשיבות משנית. מהמחקר עולה כי התקשורת מאמצת ברוב המקרים הנחות יסוד של האידיאולוגיה הכלכלית הניאו ליברלית המצדדת בהפרטה, החלשת כוח העבודה המאורגנת, צמצום והורדת שכר בסקטור הציבורי ויצירת שוק עבודה מפוצל המגדיל את מספר העובדים הארעיים נטולי הזכויות על חשבון עובדים בעלי סל זכויות רחב. נמצאו הבדלים כמותיים המעידים על נטיית תקשורתית לצדד באינטרסים של המעסיק בשביתת עובדי הנמלים ובשביתת מרצי הסגל האקדמי הבכיר בשני העיתונים. עובדה זו התחדדה בעיקר בעיתון הארץ שסיקורו תמך באופן מובהק יותר בעמדת המעסיקים והתעשיינים.