מחר בבוקר יגישו שישה ארגוני זכויות אדם לבג"ץ בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט להורות למדינה לקיים את פסק דינו החריף של בג"ץ מ-2006 ולבטל את ההסדר לפיו מהגרי עבודה כבולים למעסיקיהם תוך פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות.
ב-30 למרץ 2006, בפסק דין נדיר בחומרתו, קיבל בג"ץ את עתירתם של שישה ארגוני זכויות אדם וקבע כי הסדר הכבילה, הכובל את העובדים הזרים בישראל למעסיקיהם, פוגע בזכויותיהם הבסיסיות, ועל כן דינו להתבטל.
השופט אדמונד לוי כתב בפסק הדין כי הסדר הכבילה, אשר מתנה את אשרת העבודה של עובד זר - בענפי החקלאות, הסיעוד והתעשייה - בשיוך למעסיק ספציפי, פוגע בזכויות יסוד שלו באורח בלתי-מידתי, ובראשן בזכות לכבוד, לחירות ולאוטונומיה. הוא שב והדגיש, כי הסדר זה מפר את האיזון, שאמור להתקיים בין עובד למעביד, ונוטל מהעובד הזר את כח המיקוח שלו. מצב זה מהווה כר פורה לתופעות של ניצול עובדים בידי מעסיקיהם, ובכלל זה תופעות כגון הלנת שכר, תשלום שכר נמוך משכר המינימום, אי-מתן כל זכויות סוציאליות, ושיכון בתנאים מחפירים.
על אלה הוסיף השופט חשין, כי "אין להימנע ממסקנה – מסקנה כואבת ומבישה – כי העובד הזר הפך צמית של מעסיקו; כי הסדר הכבילה יצר מעין-עבדות בגירסה מודרנית. בהסדר הכבילה, שהיא עצמה קבעה והשליטה, רצעה המדינה את אוזנם של העובדים הזרים למזוזת ביתם של מעסיקיהם, וכבלה את ידיהם ואת רגליהם באזיקים ובנחושתיים למעסיק ש"ייבא" אותם ארצה".
השופטים קבעו שהסדר הכבילה הוא פסול ואינו חוקי, והקציבו למדינה פרק זמן נדיב למדי של חצי שנה על מנת לגבש הסדר חלופי. שנתיים וארבעה חודשים עברו מאז אותו פסק דין, והכבילה טרם פסה מהעולם. המדינה אומנם גבשה נהלים חלופיים בתחומי הסיעוד והחקלאות, אך לא טרחה לפעול ליישומם, כך שבפועל, דבר לא השתנה.