נשיא אוניברסיטת אל-קודס, סרי נוסייבה, ממשיך להפגין קו מדיני פרגמאטי ייחודי בזירה הפלשתינית. בשיחה עם כתב "אל-קודס אל-ערבי" (30 ביולי 2008) חזר נוסייבה על קריאתו לפלשתינים לוותר על זכות השיבה לשטחי מדינת ישראל, הגם שדבריו בעבר בנושא זה הביאו לאיומים על חייו מצד ארגוני הטרור.
נוסייבה אמר בראיון כי "תמורת ירושלים ומסגד אל-אקצה, אני סבור שכל פלשתיני, פליט, ערבי ומוסלמי יהיה מוכן להקריב ובמסגרת ההקרבה הזו תהיה גם ההקרבה של הפליט הפלשתיני בנוגע לשיבה לכפרו ועירו ממנה גורש ב-1948... אין ברירה אחרת".
לצד זאת, טען נוסייבה, כי שנת 2008 הינה שנה גורלית בנוגע לבעיה הפלשתינית ושנת הכרעה בין פתרון שתי המדינות לפתרון של מדינה אחת. "אנו מצויים בצומת דרכים היסטורי. אם לא נגיע במהלך החודשים הקרובים להכרה ישראלית בדבר הצורך לסיים את הכיבוש אני חושש שאנו ניכנס לשלב היסטורי שיהיה קשה להחזיר אותו לאחור, והכוונה לשלב שבו תהיה חתירה להקמת מדינה אחת ודרך היסטורית זו תהיה דטרמיניסטית. הגורם היחיד היכול לחלץ עצמו מכך הוא ישראל עצמה, באמצעות נסיגה מהאדמות הפלשתיניות, לא מפני שהם אוהבים אותנו אלא כדי להגן על המפעל הישראלי".
העדפתו של נוסייבה ברורה. בעניין זה אמר כי מדינה אחת דו לאומית "היא הפתרון המועדף בעיני באופן מוחלט מבחינה אנושית", ואם היא תקום היא תבסס על "שלושה עקרונות: ההישארות (של הפלשתינים על אדמתם), השיבה (של הפליטים) והשוויון (עם היהודים)".
נוסייבה המליץ לרשות הפלשתינית להתנות את המו"מ עם ישראל במסגרת זמן שתוכרז מראש ואם המו"מ ייכשל להעניק ארכה נוספת אחרונה בהחלט לקהילה הבינלאומית להגיע לפתרון של שתי מדינות. ואם יוזמה זו תעלה חרס להודיע קבל עם ועולם על נסיגה מתפיסת שתי המדינות ולהטיל את כל האחריות על ישראל.