שופט בית משפט השלום בירושלים, אריה רומנוב הורה למשטרה לפצות את איתמר בן גביר, ברוך בן יוסף וישראל ברמסון, פעילי ימין שלאחר מותו של ערפאת הגיעו לכיכר פאריז על מנת לבטא את שמחתם בפומבי ועוכבו לחקירה.
השופט קבע בהחלטתו בין היתר כי "בראיות שהובאו בפניי, אין כדי לבסס טענה בדבר שיבוש ממשי של מהלך התנועה והסדר הציבורי. נזכור, כי מדובר באירוע בו נטלו חלק עשרות בודדות של משתתפים, אשר התקבצו בתוך הכיכר, ולא מחוצה לה. הם לא חסמו כבישים, לא התנצחו עם מפגני נגד, ולא התעמתו עם שוטרים. אכן, המקום בו בחרו התובעים וחבריהם לבטא את שמחתם, הוא מקום מרכזי בעיר ירושלים. ואולם, מקום זה ידע, ויש להניח שעוד יידע, הפגנות ומחאות לרוב. די אם נזכיר את משמרת המחאה אותה מציבה במקום תנועת 'נשים בשחור' מזה שנים רבות. גם אם אניח, כי במעשיהם של התובעים וחבריהם היה כדי להביא לשיבוש כלשהו בתנועת כלי הרכב, הרי שמעדותו של הנתבע עצמו עולה, כי היקף ההפרעה לא חרג מהיקף ההפרעה הנגרמת לציבור מאירועים דומים אחרים".
עוד הוסיף השופט כי "מכל האמור עולה, שהתובעים וחבריהם לא עברו כל עבירה, ולכן לא הייתה למשטרה כל עילה חוקית לעכבם. תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה, שהמשטרה שיחררה את התובעים זמן לא רב לאחר שעוכבו, וכי תיק החקירה שנפתח נגדם נסגר, מבלי שהוגש נגדם כתב אישום. בנסיבות אלה, הרי שעיכובם של התובעים היה שלא כדין, ויש בכך משום ביצוע עוולה נזיקית כלפיהם, ומדובר, לכל הפחות, בביצוע עוולת הרשלנות. לפיכך, זכאים התובעים לפיצוי כספי עבור נזקיהם".
השופט הורה לפצות את פעילי הימין בסכום של 4500 ש"ח כל אחד.
על פי פסק הדין בתאריך 11.11.04, עם היוודע דבר מותו של יאסר ערפאת, ביקשו מספר פעילי ימין, ובהם התובעים, לצאת לרחובה של עיר ולהביע את שמחתם בפומבי. מדובר בקבוצה של כמה עשרות בודדות של אנשים, אשר נקבצו בכיכר פריז בסמוך לשעה 17:00. הם הביאו עמם מנגל ובשר "על האש", שתייה קלה וכלי נגינה, ויצאו בשירה ובריקודים. במקום נכחו שוטרים וכן מספר לא גדול של אמצעי תקשורת. אחד מהשוטרים שנכח במקום הינו פנה אל בן גביר שהיה ממארגני האירוע, וביקש ממנו לעזוב את המקום.
בן גביר השיב לשוטר כי דרישתו אינה חוקית, שכן זכותםו להישאר במקום, ואין בידי המשטרה כל עילה לסלקם. בנסיבות אלה, הורה השוטר לעכב את בן גביר והוא נלקח, ללא התנגדות, לניידת משטרה.
עוד נכתב כי בסמוך לאחר מכן, עוכב גם ישראל ברמסון שלטענתו, העיכוב נבע מכך שהוא מחה בפני השוטרים על שעיכבו את התזמן לא רב לאחר מכן, עוכב גם ברוך בן יוסף. שלושתם נלקחו לתחנת המשטרה, נחקרו, וכעבור כשלוש וחצי שעות שוחררו לדרכם, לאחר שכל אחד מהם חתם על התחייבות עצמית בסכום של 2,000 ₪. איש מהם לא הועמד לדין, והמנגל, אשר נלקח כמוצג, הושב לבעליו.
התובעים טוענים, כי הייתה להם זכות מלאה לבטא את דעתם ולהביע את שמחתם בדרך בה עשו זאת. לטענתם, הם לא סיכנו איש, לא הזיקו לאיש ולא הפריעו לאיש, והסיבה האחת והיחידה לכך שהמשטרה נהגה בהם כפי שנהגה, היא עובדת השתייכותם למחנה הימין.
מנגד טוענים הנתבעים, כי נוכחותם במקום של התובעים ושל חבריהם, הפרה את הסדר הציבורי, וכי התקהלותם הייתה התקהלות אסורה. לפיכך – כך טוענים הנתבעים – הייתה למשטרה עילה להורות לתובעים ולחבריהם לפנות את המקום, ומשסירבו לעשות כן, נהגה המשטרה כראוי בכך שהחליטה לעכבם.
כאמור בפסק הדין הוכרע כי הפעילים לא עברו כל עבירה וכי אסור היה לשוטרים לעכבם.