החל ממוצאי שבת עם כניסת תשעת הימים של חודש אב, יעלה סולם האבלות על החורבן של ימי בין המצרים לדרגת חומרה נוספת.
אין מכבסים בגדים ואין רוחצים במים חמים לשם תענוג (למנהג האשכנזים), אין אוכלים בשר ואין שותים יין. בנוסף לאיסור שמיעת מוסיקה, תספורת, ועריכת חתונות.
לאשכנזים ישנו מנהג ללבוש חולצות למשך פרקי זמן קצרים כדי שתהינה כמשומשות ויהיה ניתן להשתמש בהם בתשעת הימים.
חכמים אמרו בתלמוד מסכת תענית: 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' כי ימים אלו קשים לישראל. והם זמני פורענות ויש לחשוש מהליכה לטיולים ורחיצה בים. וכן אין לעשות עסקים עם אומות העולם בימים אלו לפי שידם על העליונה.
בתשעה באב נגזר על עם ישראל שלא ייכנס לארץ בחטא המרגלים, וחרבו שני בתי המקדש ונחרשה העיר ירושלים, וכן חרבה עיר גדולה בישראל 'ביתר' בימי המרד ברומאים שלאחר החורבן. לכן ימים אלו נועדו לחשבון נפש ולחזרה בתשובה, ולאבלות על חורבן המקדש.
אמרו חכמים במסכת תענית 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה'. מי שמרגיש את החסרון של בית המקדש לב האומה ולב העולם, יזכה לראות בבניינו ובנחמת הגאולה.
נזכה לקיום התפילה: 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".