אז מי מדרבן את הטרור? השמאל או הימין?
בעיתון 'הארץ' הופיעה כתבה על בנו של שייח' מהחמאס שהתנצר וכעת הוא תוקף בעוז את הארגון ואת הטרור הפלשתיני. בתוך הכתבה כותב המראיין, אבי יששכרוף, על היכרותו עם האב, השייח' יוסף, במסגרת תחקיר לקראת צאתו לאור של הספר 'המלחמה השביעית'.
וכך מצטט יששכרוף את אותו שייח': "הדיון אצלכם על עתיד ההתנחלויות ועל נחיצות הנוכחות בשטחים רק חיזק אותנו להמשיך בפיגועים. אנשי מחנה השלום בישראל, אלה שדיברו על סיום הכיבוש ונסיגה, דחפו אותנו קדימה בהחלטתנו להמשיך בפיגועי התאבדות".
הבנתם את הציטוט הזה? ובעיקר, אתם, עורכי 'הארץ' שהביאו בפנינו את הציטוט, איך אתם מרגישים עם האמירה הזו שמוכיחה בעצם שהעבודה שלכם בשנים האחרונות, הלהט לוויתורים, הדרישה להתקפלות, היא שהובילה לעוד ועוד פיגועי התאבדות?
יש סיכוי להתנצלות? יש סיכוי שתבואו למשפחות השכולות ותרכינו ראש בענווה, או שאתם מתכוונים להמשיך ממש באותה דרך גם בעתיד?
דנקנר מסביר לנו מהו חזון
ראש הממשלה אהוד אולמרט עוזב אותנו, ועבור עורך 'מעריב', אמנון דנקנר, מדובר באירוע קשה. אפשר להבין אותו. השניים הרי חברים משכבר הימים. תחת הכותרת 'עוד תתגעגעו אליו' פרסם דנקנר מאמר ארוך בעיתונו ובו הבהיר שאינו יכול עוד "לעמוד על דם רעי".
כיוון שכך הוא מסביר לנו את נפלאותיו של אולמרט. זכותו. סך הכול ידידות היא ערך נדיר בימינו. אבל שימו לב איך מחליק לנו דנקנר את דעותיו בקטנה. כותב דנקנר: "רבים ממבקריו של אולמרט הנוטים לייחס לו חלקלקות פוליטית ולהטטנות של הישרדות נוטים לשכוח או להעלים בכוונה את היותו מדינאי בעל חזון ותעוזה. אחרי הכול, לא חלקלקות פוליטית הביאה אותו להיות המטיף הראשון להתנתקות החד צדדית, ולא להטטנות הביאה אותו להרעיש את המדינה בריאיון המפורסם שבו התווה את גבולות האפשר הישראלי בשטחי יו"ש".
סוג של חזון להתפאר בו...
אתם הבנתם את זה? מבחינתו של דנקנר ההתנתקות היא לא עוד אחת מהמתמודדות על התואר 'הטרגדיה הגדולה ביותר של מדינת ישראל', אלא הוכחה לחזון ותעוזה... כאילו לא היו הקסאמים, כאילו לא היו העקורים המושלכים, כאילו לא הייתה השתלטות החמאס על הרצועה, כאילו כלום. ההתנתקות היא הוכחה לחזון. ככה משחילים לנו בקטנה תיאוריות הזויות כאילו היו אמת צרופה ונכוחה.
הרב עובדיה? הרב כדורי? מה זה משנה?
בתכנית הבוקר של רזי ברקאי בגלי צה"ל שודרה השבוע כתבה שביקשה להשוות בין דבריו של נתניהו השבוע במוסד הרב קוק, כשהוא מופיע לצידו של הרב עובדיה יוסף, על מכירת ירושלים לאויב על ידי 'קדימה', לבין דבריו של אותו נתניהו באוזני הרב כדורי על מסירת הביטחון בידי הפלשתינים, אותה לחישה ידועה וזכורה שהפכה לסדין אדום בעיני השמאל.
הבעיה היא שבדיווח במקום 'מוסד הרב קוק' שמענו את עידן קוולר מדווח על 'מרכז הרב קוק', שזה מוסד מעניין, אך לא בדיוק קיים, ובנוסף, כדי להשלים את ההשוואה החליט מר קוולר שנתניהו לחש אז על אוזנו של הרב עובדיה יוסף את אותה לחישה בלתי נשכחת על השמאל ששכח מה זה להיות יהודים. ברקאי, שמוגדר כעיתונאי אמין, בכיר ובעל זיכרון לא מצא לנכון לתקן אותו. מה זה באמת משנה – שניהם רבנים, שניהם קשישים, שניהם ספרדים, שניהם בעלי זקנים, אז מה זה משנה הרב כדורי או הרב עובדיה.
מצא את ההבדלים - הרב כדורי זצ"ל והרב יוסף יבל"א. (צילום: פלאש 90)
אגב, דקות לאחר מכן שב קוולר אל האולפן כדי לתקן "זה היה הרב כדורי, לא הרב עובדיה", אמר בעקבות SMSים שקיבל. רזי מצידו אמר "בטח הרב כדורי. בוודאי". מה זה אומר, שרזי ידע ושתק כי זה לא כל כך משנה, או אולי רזי שכח, או שגם הוא לא ידע.
אז מה נשאר לנו מההשוואה? בעצם כלום. לא אותם רבנים, לא אותה אמירה, לא באותו מקום ואפילו לא באותה צורה (כאן נאום וכאן לחישה). לי זה הזכיר את אותו סיפור על יהודי שפונה לחברו 'מזל טוב, שמעתי שקנית אוטו', עונה לו המתברך: 'קודם כל תודה, אבל יש שלושה הבדלים: זה לא אוטו, זה אופניים. זה לא אני, זה סבא שלי. והוא לא קנה, אלא גנבו ממנו..."
פגיעה בחופש העיתונות? לא כשזה נגד הימין
השבוע, כפי שידוע לכם, הותקף כתב ערוץ 7, חזקי עזרא, בידי לוחם מג"ב שהבחין בו כשהוא מתעד במצלמתו תקיפה של ילד יהודי מפגין ליד קבר רחל. האירוע לא הסתיים לפני שמצלמתו של כתבנו נשברה בידי הלוחם הנועז. את השתלשלות האירועים תוכלו למצוא באתר.
מה שהפתיע אותנו הוא שלמרות שמדובר בתקיפת עיתונאי, אירוע חמור לכשלעצמו, מעבר לתקיפה ולהשמדת הראיות שבמצלמה להכאת הקטין, דיפדפנו שוב ושוב בדפי העיתונים הגדולים ולא מצאנו ולו בדל דיווח על האירוע. ככל הנראה חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת מבחינת 'מעריב' ו'ידיעות' פועלים רק כשהם נוגעים לסוג מאוד מסוים של ידיעות.
משום מה נראה לנו שזה לא ממש מפתיע אתכם.
(אגב, יצוינו 'קול ישראל', 'הארץ' ו'מחלקה ראשונה' שכן דיווחו על האירוע)
ומה עוד לא ראינו בעיתונות
ועוד משהו שלא ראינו בידיעות אחרונות: התנצלות קטנה, אפילו מזערית, בפני האם משדרות שהוגדרה בכותרות ענק כ"מפלצת" לאחר שנעצרה לפני כשלושה חודשים בחשד להתעללות בבנה התינוק ושבירת ידיו. האם שוחררה לפני כשבוע, החשדות הופרכו, התינוק הושב לה, אבל ההתנצלות עדיין לא פורסמה. אגב, אם להיות מדוייקים, היו עיתונים מאלה שהכתירו את האם כמפלצת שאפילו לא מצאו לנכון לדווח על השחרור ועל הפרכת החשדות. חבל. אולי קיוו שם שאם לא ידווחו זה פשוט ייעלם מעל דפי ההיסטוריה.
טלנסקי דרוש ובמהירות
אנחנו חייבים להשיב לכאן במהירות את איש העסקים מוריס טלנסקי, ואם אפשר עוד היום. דרושה חקירה בהולה ביום ראשון הקרוב. לא בגלל שיש לעורך הדין אלי זוהר שאלות שטרם נשאלו. אנחנו פשוט חייבים אותו לקראת תשעה באב.
כולנו הרי זוכרים את החקירה ההיא בי"ז בתמוז והדיווחים עליה. זו הרי השנה הראשונה שלא היה כלי תקשורת שנתן ליום י"ז בתמוז לחלוף ללא התייחסות והסבר. פתאום, בזכות עדותו של טלנסקי, כולם דנו בשאלות על הצום: למה צמים? צמים כל היום? זו ממש חובה או מנהג? זה באמת קשה? ועוד שאלות שונות ומשונות שמעולם לא עסקה בהם התקשורת, עד שהגיע טלנסקי. אז קודם כל תודות לך מוריס טלנסקי, ולקראת תשעה באב אנחנו זקוקים לך בדחיפות. חזור אלינו למען ירושלים.
דרוש לחקירה דחופה - טלנסקי. (צילום: דודי ועקנין)
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il