מאמן הכדורסל רלף קליין נפטר הבוקר ממחלה קשה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. קליין היה בן 77 במותו והשאיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
רלף קליין נולד בברלין ב-1931, בן זקונים למשפחה עשירה שהיגרה לגרמניה מהונגריה ועשתה חיל בעסקים. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עזבה המשפחה את גרמניה, ושבה לבודפשט. אביו של רלף, רודולף, נלקח לאושוויץ ונרצח שם. רלף, אמו, אחיו ואחותו הצליחו לשרוד, בין השאר בזכות חסותו של חסיד אומות העולם, הדיפלומט השוודי ראול ולנברג. עם זה, הם נותרו כמעט בחוסר כול.
כשהיה בן 16, לאחר תום המלחמה, גילה קליין את אהבתו לספורט. הוא הלך בדרכו של אביו, שהיה שחקן כדורגל מצטיין, והצטרף לקבוצת MTK, בהדרכתו של גיולה מאנדי (לימים מאמן נבחרת ישראל). כעבור כמה חודשים הודיע לו מאנדי שאינו מתאים להיות שחקן כדורגל, והציע לו לנסות כדורסל או כדוריד. קליין בחר בכדורסל, הצטרף לקבוצת VAC ושיחק בשורותיה בליגה הלאומית של הונגריה. ב-1951, עם התגברות האנטישמיות במדינה, עלה ארצה עם אמו.
קליין הגיע לישראל חסר כול, ולא ידע עברית. הוא היה נחוש להצליח בכדורסל ולהשתלב באמצעותו בחברה הישראלית, והתקבל למכבי תל אביב. "באותה תקופה ה'צברים' שלטו בארץ, ולא אהבו זרים", הוא מספר. "האתגר שלי היה לעבוד קשה ולהוכיח להם שאני יכול להשתלב. אחרי כל אימון היו השחקנים יושבים בבית קפה סמוך, ואני נשארתי על המגרש, להתאמן עוד ועוד בקליעות". אט-אט הוכיח קליין את כישוריו כקלע מצטיין, והשתלב היטב בקבוצה. כעבור כמה שנים היה לראש הקבוצה (קפטן), והוביל אותה לזכיות באליפות ובגביע המדינה. בתוך כך צורף לנבחרת הלאומית והיה אחד משחקניה המובילים. באליפות אירופה באיסטנבול ב-1959 היה קליין בין חמשת הקלעים המובילים ביבשת.
אחרי 14 עונות פרש קליין ממשחק פעיל, ופנה לאימון. הוא נסע לכמה השתלמויות אצל מאמני המכללות המובילות בארצות הברית, הביא שיטות משחק וטכניקות חדשות, והיה בין הראשונים באירופה שיישמו אותן. קליין מונה למאמן נבחרת הנוער, וב-1972 הצעיד אותה למקום הרביעי באליפות אירופה, הישג שלא שוחזר מאז. בתוך כך, לאחר שאימן כמה קבוצות קטנות, קיבל את תפקיד המאמן במכבי תל אביב.
בעונת 1976/7 הביאה מכבי תל אביב את הכדורסל הישראלי לפסגות חדשות, עם הניצחון ההיסטורי על צסק"א מוסקבה הגדולה. "אמרתי לשחקנים לפני המשחק, שאם ננצח את הקבוצה הרוסית, ניכנס להיסטוריה", משחזר קליין. "הרגשנו שאנחנו נלחמים בשביל המדינה, ובדברי ציונות העליתי את המוטיבציה של השחקנים". כעבור חודש וחצי התייצבה הקבוצה בגמר אליפות אירופה בבלגרד, מול וארזה מאיטליה. "לפני המשחק אמרתי לקבוצה כי במילאנו או בנאפולי איש אינו מתעניין בווארזה", הוא מספר, "אבל מקרית שמונה ועד אילת – כל המדינה מאחורינו. היום אנו נציגי המדינה". מכבי תל אביב הביאה לישראל את גביע אירופה, וכעבור שנתיים הדריך קליין את הנבחרת הלאומית להישגה הגדול ביותר – מקום שני באליפות אירופה.
אחרי שיאי ההצלחה בארץ מונה קליין למאמן נבחרת גרמניה, והביא אותה לכמה הישגים, בהם הופעה ראשונה במשחקים האולימפיים. רבים בישראל, גם במשפחתו, הסתייגו מן הבחירה בגרמניה, אך קליין העדיף לבחון את הסוגיה מזווית אחרת: "ראיתי בזה ניצחון שלי על הגרמנים, כשגרמניה הגדולה והחזקה מזמינה ישראלי לאמן אותה."
בכל שנות עבודתו כמאמן היה קליין גם איש חינוך. הוא הדריך כדורסלנים בצה"ל, ולאחר שחרורו משירות ממושך הצטרף לצוות של מכללת וינגייט ולבית הספר למאמנים ועבד שם 25 שנים. "אני נחשב דייקן וקפדן ומאמן קשוח", הוא מעיד על עצמו, "אבל תפיסתי היא שמי שאינו לוקח את הספורט ברצינות, אין לו מה לעסוק בזה".
ברוח הזאת המשיך קליין לחנך כדורסלנים גם לאחר שפרש מאימון מקצועני. הוא מדריך קבוצה של תלמידות תיכון מאזור מגוריו, והצעיד אותה להישגים. כמעט בכל בוקר אפשר למצוא אותו על המגרש בשעה מוקדמת, עובד אישית עם נערים ועם ילדים מצטיינים – גם בהתנדבות. "בגילים האלה אתה אינך רק מאמן, אתה מורה. אינך תמיד קל להשכים קום ולהתייצב על המגרש, אבל זו הדוגמה האישית שאני משמש להם".
קליין מכשיר היום את השחקנים שיובילו את הכדורסל הישראלי בעוד כמה שנים. "יש לנו נוער מעולה", הוא אומר. "חייבים לתת הזדמנות לשחקן הישראלי, וחייבים לחנך את השחקנים לשאוף תמיד לניצחון. המושג 'להפסיד בכבוד' אינו קיים אצלי. אני שונא להפסיד".
(מתוך אתר פרסי ישראל)