שר האוצר עבר לחיות בעולם משלו -המשק הישראלי הולך לקראת האטה חריפה ומסוכנת ב-2009 והאוצר מגיש תקציב שרובו טייס אוטומטי וממשיך לחכות לקטסטרופה. כך טוען שרגא ברוש , נשיא התאחדות התעשיינים בתגובה להצגת התקציב וחוק ההסדרים ע"י שר האוצר.
מזה חודשים מדבר שר האוצר על תוכנית כלכלית לשנת 2009 ובתגובה אנחנו מקבלים תקציב שהבשורה היחידה בו היא מתן האפשרות לשרים להכריע בין קיצוץ בביטחון ובין קיצוץ ברווחה, אומר ברוש.
לדברי ברוש, תחזיות האוצר לצמיחה של 3.5% מנותקות כנראה מהמציאות מאחר ולא נעשתה כל פעולה פיסקלית על מנת להתמודד עם ההאטה הצפויה. אני שמח שגם האוצר החל להבין את הכיוון אליו הולך המשק, לקח לו 6 חודשים ארוכים להגיע למסקנה זו, אבל אחרי שנוצרה הבנה מסויימת נדרשת גם פעולה ועכשיו זה הזמן הנכון.
לטענתו, התשובה האוצרית לשינוי מגמת הצמיחה במשק ולאיום על הצמיחה העתידית היא דיונים ארוכים בגרעון של 1.7% או 2.7% וסימון יעדים לקיצוץ- זה מה שנדרש למשק עכשיו? למשק נדרשת הבנה, חזון, יצירתיות, אסטרטגיה ויצירת סביבה עסקית אופטימלית!
ברוש הדגיש, כי המגזר העסקי שהביא את כל הצמיחה של השנים האחרונות ומימן את פעולתה של הממשלה נאנק תחת אבדן כושר התחרות בשל השקל החזק והתייקרות חומרי הגלם והאנרגיה לצד האטה עולמית במדינות המפותחות ואת משרד האוצר זה לא מעניין.
עוד אומר ברוש, כי השיטה הנוכחית הפכה את שרי הממשלה לסטטיסטים, בעוד פחות משבועיים יובא התקציב וחוק ההסדרים לאישור הממשלה ורק לאחרונה הם קיבלו כנתון את תוכניות האוצר בנוגע למשרדיהם. בשביל מה קיימת השיטה הדמוקרטית? רק כדי שהשרים יסמנו היכן לקצץ? מדוע שר אינו ריבוני להחליט על סדרי עדיפויות בתוך תקציבו? ואם כך הם הדברים- כיצד ייתכן ששר האוצר, כמחליט-על של המדיניות הכלכלית, אינו קשוב למצב המשק ומביא תקציב הנושא בשורה למגזר העסקי במדינת ישראל? אם שר האוצר לא יכול להקצות בתקציב של 320 מיליארד ₪ סכום כלשהו שיוגדר כהשקעה וייועד לחיזוק מנועי הצמיחה אשר יבטיחו, בין השאר, את הגברת הצמיחה, את הכנסות המדינה וגובה הגרעון בשנים הקרובות אז כנראה שהוא לא נמצא בתפקיד הנכון.
לדעת ברוש במצב הפוליטי הנוכחי על השרים לקבל החלטה אמיצה להמתין לבחירות בקדימה ולהקמת ממשלה חדשה, לפני אישור התקציב. "יש לי יותר מיסוד סביר להניח שראש הממשלה הנבחר ישוחח עם נציגי המגזר העסקי והעובדים, כמו גם עם בנק ישראל והאקדמיה ויבין את "הענן השחור" המאיים על המשק הישראלי בשנת 2009. כאשר האיום והשלכותיו האפשריות על מצב הצמיחה והתעסוקה במשק בשנים הקרובות יובנו- אין לי ספק שאז ישונו סדרי העדיפויות ותקציב המדינה יהיה תקציב של בשורה לשנים הבאות".
מזה חודשים מדבר שר האוצר על תוכנית כלכלית לשנת 2009 ובתגובה אנחנו מקבלים תקציב שהבשורה היחידה בו היא מתן האפשרות לשרים להכריע בין קיצוץ בביטחון ובין קיצוץ ברווחה, אומר ברוש.
לדברי ברוש, תחזיות האוצר לצמיחה של 3.5% מנותקות כנראה מהמציאות מאחר ולא נעשתה כל פעולה פיסקלית על מנת להתמודד עם ההאטה הצפויה. אני שמח שגם האוצר החל להבין את הכיוון אליו הולך המשק, לקח לו 6 חודשים ארוכים להגיע למסקנה זו, אבל אחרי שנוצרה הבנה מסויימת נדרשת גם פעולה ועכשיו זה הזמן הנכון.
לטענתו, התשובה האוצרית לשינוי מגמת הצמיחה במשק ולאיום על הצמיחה העתידית היא דיונים ארוכים בגרעון של 1.7% או 2.7% וסימון יעדים לקיצוץ- זה מה שנדרש למשק עכשיו? למשק נדרשת הבנה, חזון, יצירתיות, אסטרטגיה ויצירת סביבה עסקית אופטימלית!
ברוש הדגיש, כי המגזר העסקי שהביא את כל הצמיחה של השנים האחרונות ומימן את פעולתה של הממשלה נאנק תחת אבדן כושר התחרות בשל השקל החזק והתייקרות חומרי הגלם והאנרגיה לצד האטה עולמית במדינות המפותחות ואת משרד האוצר זה לא מעניין.
עוד אומר ברוש, כי השיטה הנוכחית הפכה את שרי הממשלה לסטטיסטים, בעוד פחות משבועיים יובא התקציב וחוק ההסדרים לאישור הממשלה ורק לאחרונה הם קיבלו כנתון את תוכניות האוצר בנוגע למשרדיהם. בשביל מה קיימת השיטה הדמוקרטית? רק כדי שהשרים יסמנו היכן לקצץ? מדוע שר אינו ריבוני להחליט על סדרי עדיפויות בתוך תקציבו? ואם כך הם הדברים- כיצד ייתכן ששר האוצר, כמחליט-על של המדיניות הכלכלית, אינו קשוב למצב המשק ומביא תקציב הנושא בשורה למגזר העסקי במדינת ישראל? אם שר האוצר לא יכול להקצות בתקציב של 320 מיליארד ₪ סכום כלשהו שיוגדר כהשקעה וייועד לחיזוק מנועי הצמיחה אשר יבטיחו, בין השאר, את הגברת הצמיחה, את הכנסות המדינה וגובה הגרעון בשנים הקרובות אז כנראה שהוא לא נמצא בתפקיד הנכון.
לדעת ברוש במצב הפוליטי הנוכחי על השרים לקבל החלטה אמיצה להמתין לבחירות בקדימה ולהקמת ממשלה חדשה, לפני אישור התקציב. "יש לי יותר מיסוד סביר להניח שראש הממשלה הנבחר ישוחח עם נציגי המגזר העסקי והעובדים, כמו גם עם בנק ישראל והאקדמיה ויבין את "הענן השחור" המאיים על המשק הישראלי בשנת 2009. כאשר האיום והשלכותיו האפשריות על מצב הצמיחה והתעסוקה במשק בשנים הקרובות יובנו- אין לי ספק שאז ישונו סדרי העדיפויות ותקציב המדינה יהיה תקציב של בשורה לשנים הבאות".