חוסר האמון והיריבות בין פתח' לחמאס כה עמוק שאינו מאפשר להגיע להסכמה אפילו על מכאניזם להידברות על אפשרות לפיוס. מוחמד אל-זהאר, מראשי חמאס, האשים בראיון ל"אל-קודס אל-ערבי" (13 באוגוסט 2008) את פתח' ומנהיגו, יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, בהכשלה מכוונת של מאמצי התיווך עם חמאס בשל כניעתו לווטו אמריקני בעניין זה.
אל-זהאר טען, כי אבו מאזן אינו יכול לצאת מתחת ל"חיק האמריקני", ומכאן שקריאותיו לדיאלוג אינם אלא לצורכי יחסי ציבור. אפשרות ליצירת בסיס להידברות תיתכן, לדברי אל-זהאר, רק לאחר ששלטון "שלושת החלשים" – בוש, אולמרט ואבו מאזן – יסתיים.
כהונתו של אבו מאזן כ"נשיא פלשתין" אמורה להסתיים ב-9 בינואר 2009, "ולאחר מכן", הדגיש אל-זהאר, "חמאס אינו מתכוון להכיר עוד באבו מאזן כ"נשיא" ". חמאס תובע להעביר את סמכויות הנשיא לידי יו"ר הפרלמנט, עבד אל-עזיז דוייכ, שהינו בכיר בחמאס, ולמעשה להשלים את ההשתלטות על מוסדות הרשות הפלשתינית.
בפתח' אין יושבים שלובי זרועות מול התקפות התעמולה של חמאס. נביל עמר, שגריר הרשות הפלשתינית במצרים ומקורבו של אבו מאזן, הבהיר כי לא יהיה דיאלוג עם חמאס עד אשר הארגון יחזור בו מההפיכה הצבאית שביצע ביוני 2007. לדבריו, פתח' רואה את יעד הדיאלוג עם חמאס בעריכת בחירות חדשות לנשיאות ולפרלמנט.
עזאם אחמד, ראש סיעת פתח' בפרלמנט, רואה בחמאס איום מהותי ליציבות האזורית ולא רק לשלטון הרשות הפלשתינית. אחמד טען, כי חמאס פועלת בהתאם לדרכה של תנועת האם שלה - האחים המוסלמים - החותרת להקים אמירות אסלאמית קיצונית ב"פלשתין" שתהיה מקפצה להמשך החתירה נגד משטרים אחרים באזור.