אחרי תשעה באב בכל שנה מגיע ט"ו באב שבו פסקו צרותיהם של ישראל. השנה חל ט"ו באב בשבת, על כן לא אמרו בשבת במנחה "צדקתך צדק", שהרי אין אומרים תחנון בט"ו באב.
במשנה בסוף מסכת תענית נאמר: 'לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים שבהם בנות ישראל היו יוצאות לכרמים, ובחורים אשר הגיעו לפרקם להינשא היו באים לשם ולוקחים אותם לנשים. על כן נחשב ט"ו באב יום המסוגל לזיווגים ושידוכים. בימים אלו התכפר עוונם של ישראל כשם שביום הכיפורים נמחל לישראל על חטא העגל כן בט"ו באב נמחל לישראל על חטא המרגלים. והואיל וימים אלו ימי כפרה וטהרה הם, הם הזמנים המתאימים לזיווג שיהיה בטהרה ולשם שמים.
בט"ו באב מספר התלמוד כי הותרו שבטים להתחתן זה עם זה, שזהו סמל אחדות עם ישראל. וכן הותר שבט בנימין לבוא בקהל בספר שופטים לאחר שהוטל עליו חרם בעקבות המלחמה בגבעה. ובזכות זה לא נגדע שבט מישראל. וכן כלו בו מתי מדבר שכל 40 שנה שהיו בני ישראל במדבר נגזרה כליה על אותו הדור שחטא בחטא המרגלים ובט"ו באב של שנת הארבעים פסקה הגזירה.
יש שאומרים כי ט"ו באב המסמל את האחדות והאהבה בתוך עם ישראל הוא התיקון לתשעה באב שבו חרב המקדש בשל שנאת חנם ותחת השנאה יש להרבות אהבה ואחדות בעם ישראל.
ט"ו באב אכן מסמל את הפסקת הצרות והפרענות, ותחילתה של תקופה חדשה, תקופת הנחמה והגאולה.
ט"ו באב - סיום מצווה
בט"ו באב היו גם מציינים במקדש ליום טוב משום שהוא היה היום שבו סיימו לכרות את העצים למערכה. שהרי במקדש הייתה אש על המזבח בכל עת. 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" ובה היו שורפים ומקטירים את הקרבנות. ועמוד אש של המזבח מעולם לא כבה אפילו בימות הגשמים. ובט"ו באב בכל שנה היו מסיימים לכרות את העצים למזבח, משום שמאותו יום ואילך תשש כוחה של חמה, והעצים לא היו מספיק יבשים כדי להיות ראויים למזבח, ומכיוון שזה היה יום סיום המצווה, עשו יום טוב. ומכאן הוכיח הגאון רבי אליהו מווילנא, שעושים סעודה בסיום מסכת, שכל סיום של מצווה יש בה שמחה. .
ט"ו באב - התחלת תקופה חדשה
מט"ו באב גם מתחילה תקופה חדשה של התארכות הלילות על כן אומרים חז"ל שמט"ו באב זמן להוסיף בלימוד התורה בלילות. ומי שיעסוק בתורה בלילות יוסיף חיים על חייו.
יש שראו בט"ו באב את התחלת התקופה של אלול והחורף, ומכיוון שרוחו של חודש אלול מתקרבת, על האדם לפשפש במעשיו ולהתחיל להכין עצמו לקראת חודש אלול והימים הנוראים. ורמז מצאו בזה 'אתם נצבים היום כולכם.. מחוטב עציך ועד שואב מימיך". מט"ו באב שבו היו מסיימים את כריתת העצים למקדש, ועד הושענא רבא שבו היו מנסכים מים בחג (ספר התודעה).
אכן ישנם שני ימים המקבילים בשנה כט"ו באב וט"ו בשבט ושניהם תמיד סמוכים לקריאת עשרת הדברות שבתורה בפרשת השבוע. ט"ו בשבט הסמוך לקריאת עשרת הדברות של פרשת יתרו מסמל את תחילת הצמיחה שלקראת האביב והקיץ, ובהתחדשות הבריאה והטבע מתחדשת גם קבלת התורה. ט"ו באב מהצד השני מסמל את תחילת התקרבותה של תקופת הסתו והחורף, כשהלילות מתחילים להתארך, ותמיד הוא קודם לעשרת הדברות של פרשת ואתחנן, ובהתחדשות הטבע והבריאה מתחדשת גם קבלת התורה (ע"פ הרב עוזי קלכהיים).