שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון מסר היום לבית המשפט את גרסתו בנוגע להאשמות על מעורבתו במעילה בהסתדרות העובדים הלאומית, לדבריו, "לא סיפרתי את מלוא הדברים במשטרה, מתוך חרדה עמוקה, ששמי ייקשר בפרשת המעילה".
הירשזון טוען בתגובתו כי הכספים שקיבל מהסתדרות העובדים הלאומית היו הלוואה על חשבון תנאי הפרישה שהגיעו לו. לטענתו הסיבה להעברת הכספים באופן זה היה רצון לשמור על הזכויות שמעניקה הרציפות בתפקיד.
עורכי דינו טוענים כי "בשנת 2000, או בסמוך לכך, כשהירשזון תקע יתד בחיים הפוליטיים, הוא ביקש לקבל את מלוא תנאי הפרישה המגיעים לו מהע"ל בה עבד כשלושים שנה. הירשזון לא קיבל תנאי פרישה שנהוג היה לתת בהע"ל וכפי שנהוג היה לתת לבכירים אחרים במשק".
"בכירי הע"ל שכנעו את הירשזון לא לקבל את מלוא זכויות הפרישה, שכן במקרה בו יפרוש מהחיים הפוליטיים, ויישאר בתפקידו כיו"ר הע"ל, תישמר לו הרציפות בתנאי העבודה ויוכל לקבל את מלוא תנאי הפרישה בהתחשב ברציפות זו. על כן הוצע להירשזון, כי יקבל תשלום כל חודש, אשר יימשך עבורו במזומן מהע"ל, ואשר יוגדר ויירשם, עד להתחשבנות הסופית, כהלוואה על חשבון תנאי הפרישה", כותבים עורכי דינו.
עוד נטען כי ההחלטה שהתשלומים על פי הסדר זה ייעשו במזומן תוך ניהול ורישום מסודר, התקבלה לאחר התייעצות עם בכירים בהע"ל וזאת בכדי להימנע מלזות שפתיים וטענות שווא לעבירה אתית, לפי חוק חסינות חברי הכנסת.
עורכי הדין מדגישים כי אין חולק שהירשזון עבד באופן אינטנסיבי בהסתדרות העובדים הלאומית בהיותו ח"כ והיה זכאי לתשלום עבור עבודתו, והסיבה להסדר משיכת הכספים על חשבון, יסודה כאמור באיסור האתי הקבוע בחוק, שכן אם הירשזון היה מקבל את הכספים בצורה של משכורת על פי תלושי שכר, היה בכך איסור אתי. "התנהלותו של הירשזון מהווה לכל היותר פגם בתחום האתיקה של חברי הכנסת ואין בדברים התנהלות פלילית", הם אומרים.