כך רימו הפלסטינים את מועצת בנימין

מועצת יש"ע נאלצה להסכים להעתקת מגרון אחרי שרומתה בידי המתווכים בין בעלי הקרקע הפלשתינים מהכפר דיר דיבוואן לבין מועצת בנימין.

עוזי ברוך - ערוץ 7 , י"ח באב תשס"ח

מועצת יש"ע נאלצה להסכים להעתקת היישוב מגרון, אחרי שרומתה בידי המתווכים שתיווכו בין בעלי הקרקע הפלשתינים מהכפר דיר דיבוואן, לבין המועצה האזורית מטה בנימין.

כבר לפני 4 שנים החלה המועצה האזורית מטה בנימין, באמצעות החברה לפיתוח שלה, בניסיון לרכוש את האדמות עליהם הוקם היישוב. בעלי הקרקע כבר קיבלו חלק מהסכום עבור האדמה. לפני שנתיים, באביב 2006, בדקו ראשי המועצה עם רשם הקרקעות במינהל האזרחי את מעמד האדמות. הבדיקה גילתה שחלק מהמסמכים היו מזוייפים, ומי שחתם על הניירת לא היה מוסמך לעשות זאת.

הכסף שולם, גם אם בחלקו, אך הקרקע נשארה בבעלות ערבית.

זמן קצר אח"כ, באוקטובר 2006, הגישה תנועת "שלום עכשיו" את הבג"ץ שלה בשם ערבים מהכפרים בורקא ודיר דיבוואן הטוענים כי הם בעלי הקרקע.

במועצת יש"ע מזכירים כי בחודש יוני 2003, מיד אחרי שממשלת שרון אימצה את "מפת הדרכים" כולל התחייבות לפינוי מאחזים, הבטיח ראש הממשלה דאז אריאל שרון למועצת יש"ע – ואח"כ גם חזר על כך בפומבי – כי המאחזים יסווגו לשלוש קטגוריות: מאחזים ביטחוניים-אסטרטגיים בהם לא נוגעים בשום מצב, "מאחזים מיתגריים" (מלשון התגרות) כלשונו שכולם יפונו, ומאחזים שאינם כאלו ואינם כאלו, לגבי כל אחד מהם תתקבל ההחלטה בעתיד, על פי התקדמות התהליך המדיני.

בראש רשימת הקטגוריה הראשונה, מאחזים ביטחוניים-אסטרטגיים בהם לא נוגעים בשום מצב, "אפילו לא בהסכם קבע" - כפי שהבטיח למועצת יש"ע - היו ברוכין במערב השומרון, ומיגרון. שרון הבין היטב מה שהבין כל מי שביקר במקום, גם אם לא היה אלוף במילואים: אם הנקודה לא תיתפס מיד באחיזה יהודית, הפלסטינים ישתלטו עליה וישראל תפסיד נקודת שליטה אסרטגית ראשונה במעלה באיזור בנימין. זה לא הפריע לו להכריז בדצמבר 2003, במקביל להכרזתו על כוונתו להתנתק מהפלסטינים ברצועה, על הכוונה לפנות את מיגרון ממקומה.