שנתיים וחצי לאחר ארוע עמונה, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לפקודות ולהנחיות על פיהן פעלה המשטרה במהלך פינוי המפגינים מהמקום. תוצאות האלימות המשטרתית היו ברורות: מאות פצועים שהובהלו לבתי חולים, אך האם אלימות השוטרים היתה ספונטנית, או מערכתית, מכוונת ומודרכת על ידי הפיקוד הגבוה? – שאלה זו לא התבררה אפילו בועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה לאחר האירועים, בין היתר בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המשטרה, והחלטתו של שר המשטרה (דאז) גדעון עזרא, שלא לאפשר לקציני משטרה – ובעיקר למפקד הפינוי, תנ"צ מאיר בוקובזה, להעיד בפני הועדה.



שוטרים, שהועמדו לדין פלילי או נתבעו בתביעות נזיקין בעקבות אירועי עמונה, טענו כי פעלו באלימות פוגענית בהתאם להנחיות ולפקודות שקיבלו. כך למשל:



· השוטר מוטי מהגר מיס"מ ש"י שנתבע על הכאה של מפגין באמצעות אלה וגרימת נכות של 10%, טען בכתב ההגנה שלו כי במסגרת "ההיערכות לפינוי ...ניתנו תדרוכים עמומים אך יחד עם זאת ניתנו הוראות ברורות שבכל מקרה של צורך יש להשתמש באלות...דרגי הפיקוד של המשטרה כשלו כאשר נתנו הוראות מהן ביקשו להתנער לאחר מכן...אם היו אלה פקודות בלתי חוקיות דומה שאחראי להן בראש ובראשונה נותן פקודות"



· השוטר דודו אדרי, הנאשם בדריסת מפגין תחת פרסות הסוס שלו, טען במהלך משפטו כי "היה לנו אישור להכנס במפגינים..."

אך מעולם לא ניתן ביסוס חד משמעי לטענות אלה.



יתכן מאד, ש"חידת האלימות המערכתית" בעמונה עומדת להפתר בתוך פחות מחודש ימים. שופטת בימ"ש השלום בירושלים, ענת זינגר, החליטה להעתר לבקשתו של עו"ד חיים כהן, היועץ המשפטי של ארגון זכויות האדם ביש"ע, ולחייב את המשטרה לענות בתוך 30 יום על סדרת שאלות שהוצבה בפניה, במסגרת התביעה הנזיקית של נער בשם דביר, אשר נפצע בראשו ממכת אלה או שוט של פרש משטרתי.



על פי כתב התביעה, דביר הוכה בראשו ע"י הפרש, וכתוצאה מהמכה התמוטט על הקרקע, שם הוכה באלות ע"י שוטרים נוספים בכל חלקי גופו . דביר הובהל לבית החולים, וסבל לאורך מספר חודשים מדלקת בזרוע, ממיניסקוס בברך, מכאבי ראש וסחרחורות, ומחרדות ופחדים. כושר הריכוז שלו נפגע, וחלה ירידה משמעותית בהצלחתו בלימודי התיכון. דביר הגיש תלונה במחלקה לחקירות שוטרים, אך התיק נסגר בעילה של "עבריין לא נודע". על מנת לקבל פיצוי על הפגיעה הקשה בו, הגיש דביר - בעזרת ארגון זכויות האדם ביש"ע - תביעת נזיקין נגד המשטרה.



במסגרת שלב השאלונים וגילוי המסמכים של התביעה הנזיקית, התבקשה המשטרה לענות על סדרת שאלות המתייחסות לפקודות ולנהלים על פיהם פעלו השוטרים בכלל, ופרשי המשטרה בפרט. בתשובה לשאלות ניסתה המשטרה להמשיך ולהסתיר את העובדות, והגישה תצהיר דליל וריק מתוכן, שרב בו הנסתר על הגלוי, חתום ע"י מפקד הפינוי תנ"צ בוקובזה, ובו נטענה שוב ושוב הטענה, כי השאלות "אינן רלוונטיות". בשלב זה פנה עו"ד חיים כהן לבית המשפט וביקש כי ינתן צו שיחייב את המשטרה להשיב לשאלות. "אין חולק כי המידע אשר התבקש על ידי המבקשים מצוי גם מצוי בידיעת המשיבה. מכאן, שכל הימנעות ממתן תשובות על השאלות אשר נשאלה המשיבה, מהווה קיפוח זכויותיהם המהותיות של המבקשים... המדובר אפוא בסירוב סתמי שגובה בנימוק הסתמי "לא רלוונטי", תוך שהדבר גורם להכשלת בירור הסכסוך העובדתי- משפטי." – כתב עו"ד חיים כהן בבקשה.



עו"ד ליאת סקברר מפרקליטות המדינה התנגדה, וטענה כי "המבקשים שואפים לערוך מעין ועדת חקירה כוללת לאירועי עמונה...זהותם של הגורמים המפקדים אינה רלוונטית...וזהותם של נותני ההנחיות אינה רלוונטית..."

השבוע ניתנה החלטת השופטת ענת זינגר, הקובעת כי לא ניתן להפריד בין הפגיעה הספציפית בדביר, ובין אופן ניהול הארוע כולו ע"י המשטרה, החל מהתדריכים וכלה בפקודות שניתנו בשעת מעשה: "אינני מקבלת את טענת המשיבה כי מידע על הנהלים בשטח, צוותי הכוחות, ובעצם כל פרט שאינו קשור ישירות לאירוע בגינו הוגשה התביעה – אינו רלוונטי...אין למנוע מהתובעים להידרש לנסיבות הכוללות של האירוע ובכלל זה אופן הערכות המשיבה אליו, אופן התנהלותה במסגרתו והעלאת הטענה כי אלו בוצעו ברשלנות".



השופטת קצבה למשטרה 30 יום להשיב תשובות מלאות, בין היתר לשאלות הבאות:

1. שאלות לגבי ההיערכות לפינוי, ובין היתר שמות הגורמים על ידם הועברה ההיערכות.

2. על ידי מי ניתנו הוראות השימוש באלות?

3. לכמה צוותים חולקו הכוחות? מה היה הרכב השוטרים שבכל צוות? כולל התייחסות למספר השוטרים בצוות ולדרגותיהם.

4. מי היה הגורם אשר פיקד על הצוותים? כולל שמות כל הגורמים ודרגותיהם.

5. מה היתה, אם בכלל, חלוקת העבודה ו/או הסמכויות שבין הצוותים השונים?



השופטת קובעת, כי לגבי חלק מהשאלות, ניתנו תשובות בתצהירו של בוקובזה, אך "לא מצאתי שהתשובה היתה מספקת", ועל כן נדרשת המשטרה להשיב תשובה מלאה ומפורטת. כך למשל:



· בכל הנוגע לפקודות להגביר את השימוש באמצעים לפיזור הפגנות, נדרשת המשטרה לציין במפורש "מיהו הגורם אשר נתן את ההנחיה" וכן "על ידי מי הוגדר מקרה הצורך" לשימוש בפרשים ובאלות? וזאת בניגוד לתצהירו של תנ"צ בוקובזה בו נרשם כי "לא רלוונטית זהות הגורם נותן ההנחיה".



· בכל הנוגע להפעלת שוטים כלפי מפגינים, קבעה השופטת כי אין די בהצהרתו של מפקד הפינוי, תנ"צ מאיר בוקובזה, כי "לא ראיתי שום הפעלת שוטים כלפי המפגינים", אלא "יש להשלים, ולהבהיר האם ניתנו הוראות לשימוש בשוטים, ואם כן - לצרף עותק ההוראות, האם ניתנו בעל פה או בכתב, בטרם הפינוי עצמו או במהלכו



· בכל הנוגע לסוגיית השטח הצבאי הסגור – גם זו שאלה שלא התבררה עד היום – קבעה השופטת כי לא די להציג צו-שטח-צבאי-סגור, אלא חובה גם לפרט "כיצד נאכפה ההכרזה וכיצד נמנעה הגעת המפגינים למקום?" (כזכור, גם סוגיה זו נותרה בסימן שאלה בדו"ח הביניים של ועדת החקירה הפרלמנטרית).



המשטרה אמורה להשלים את תשובותיה עד ה-14 בספטמבר. כן חייבה השופטת את המשטרה לשלם הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.