פרופ' רחל לב-ויזל מהחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, המתמחה בטראומות בתוך המשפחה ואלימות בתוך המשפחה, שוחחה ביומן ערוץ 7 על האירוע הטרגי בו נעלמה, וככל הנראה נרצחה, הילדה רוז מנתניה.
לדבריה, המציאות הנוראה בה הייתה חיה רוז הקטנה אינה ייחודית בארץ ובימים אלה חיות משפחות רבות, בהן בעיקר כאלה ממעמד הביניים, במציאות דומה. פרופ' לב-ויזל מציינת כי דווקא כשמדובר בבני מעמד זה, ילדים חוששים להתלונן בשל בושה, אהבת הבית, חשש לפגיעה במעמד המבוגר וסיבות נוספות, אולם מצבם חמור ומטריד ביותר.
באשר לאופן הגילוי של מקרים מעין אלה אומרת לב-ויזל כי מקרים כאלה ניתנים בהחלט לאיתור מוקדם. "פני הילדה, השכנים ועוד הם סימפטומים שאמורים להדליק נורה אדומה. השכנה הרי סיפרה שרוז ילדה שקטה, ללא ליקויים אך נראתה עצובה, מנותקת ובקושי עונה. מחנכים וגננות מכירים את הסימפטומים הללו ומתייחסים אליהם".
עם זאת מציינת פרופ' לב-ויזל כי לאחר זיהוי הבעיה והתגברות החששות באשר למצבו של פעוט, מתעוררות לא פעם דילמות סביב שאלת ההתנהלות וחשיפת המקרים. היא מציינת כי אמנם לאנשי חינוך ואף לציבור הרחב יש חובת דיווח, אך פעמים רבות האזרחים חוששים שמא אחרי תלונה במשטרה ייאלצו להיגרר למערבולת של עדויות וסאגה משפטית ארוכה ממנה הם מעדיפים להימנע. כמו כן נמנע האזרח הפשוט מלהתלונן מחשש לפגיעה בפרטיות משפחה שכנה וסיבות נוספות.
לדבריה אם תפיסת העולם תשתנה והציבור יפנים שילדים זקוקים למגננה בוגרת, הוא ישנה את התייחסותו בעיקר מתוך ההבנה שרוב האירועים המסוכנים באמת עבור ילדים מתרחשים דווקא בבית.
אז מה לעשות כשרואים פעוט שמצבו מחשיד? לדברי פרופ' לב-ויזל במצב שכזה ניתן בראש ובראשונה לפנות להורים ולהפנות את תשומת ליבם לעגמימות שבפני הילד. כמו כן, ממליצה לב-ויזל כי במידה וניתן יש לפנות לגננת ולהפנות את תשומת ליבה וזו תדע כיצד לקדם את התלונה באופן עקיף.