עמותת הדיירים בדיור המוגן הגישה לבית-הדין לחוזים אחידים בירושלים בקשה לביטול הסעיף המאפשר לבתי הדיור המוגן להעלות מדי שנה את דמי השימוש מעבר להתייקרות מדד המחירים לצרכן, בטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. התביעה הוגשה נגד הנהלות 23 בתי דיור מוגן ברחבי הארץ.
בתובענה שהוגשה באמצעות משרד עורכי-דין וייס-פורת ושות', טוענת העמותה כי דמי השימוש שמשלמים דיירי הדיור המוגן מתעדכנים באופן שוטף לפי מדד המחירים לצרכן, אולם הנהלות בתי הדיור המוגן אינן מסתפקות בכך: הן מעלות את דמי השימוש אף מעבר להתייקרות המדד. דמי השימוש מסתכמים בעשרות אלפי שקלים בשנה, אלפי שקלים בחודש לכל דייר.
דמי השימוש החודשיים הם למעשה "שכר הדירה" שמשלם הדייר להנהלת המקום. מדובר בתשלום הנע כיום בין 5,000-9,000 שקל לחודש. בחלק מבתי הדיור המוגן ההסכם אינו מגביל את שיקול דעת ההנהלה ובחלקם האחר קיימת מגבלה להעלאה של 2%-6% בשנה, או שההעלאה צמודה לשינויים בעלויות תפעול הבית.
לדברי עו"ד זאב וייס ממשרד עורכי-דין וייס-פורת ושות', מדובר בתנאים מקפחים והעמותה דורשת לבטלם או להחליפם במנגנון עדכון אובייקטיבי, במסגרתו רו"ח אובייקטיבי מוסכם יקבע את שיעור העדכון הראוי לפי בדיקת השינויים בעלויות התפעול ובהכנסות של בית הדיור המוגן.
חוק חוזים אחידים שולל מספק את הזכות לקבוע בחוזה סעיף המקנה לו שיקול דעת בלעדי להעלות מחירים. העמותה מסתמכת על תקדימי עבר, כמו בתביעה נגד הנהלת בית הדיור המוגן "גיל פז", בה נפסק שעדכון דמי השימוש בבית דיור מוגן יכול להתבצע רק על-ידי מנגנון אובייקטיבי. בהמלצת בית-המשפט הוסכם במקרה ההוא, שדמי השימוש יעודכנו רק לפי קביעה של רו"ח מוסכם.
עוד טוענת העמותה כי מדובר בסוגיה שלעיתים קרובות גורמת למתח רב בין הדיירים לבין הנהלות בתי הדיור המוגן. העלאת דמי השימוש עלולה להצטבר בסופו של דבר לסכומים של מאות אלפי שקלים במהלך תקופת המגורים של הדייר בבית הדיור המוגן. הדיירים אינם יודעים מראש כמה יצטרכו לשלם ואינם ערוכים לשאת בנטל הכספי הזה.
דמי השימוש אינם התשלומים היחידים שהדיירים נדרשים לשלם לבתי הדיור המוגן. עם כניסתו של הדייר לבית הדיור המוגן הוא נדרש לשלם במזומן פיקדון בסכום הנע בין מיליון שקל ל-2.4 מיליון שקל. בעבור פיקדון זה מחויב הדייר גם בדמי שחיקה, הנעים בין 1400-2880 שקל לחודש, בהתאם לגובה הפיקדון (2.5%-3% מקרן הפיקדון מדי שנה למשך תקופה מקסימאלית של 12 שנה). על כך יש עוד להוסיף תשלומים נוספים שגובים בתי הדיור המוגן עבור: כביסה, הסעדה וטיפול סיעודי מתוגבר – תשלומים שמסתכמים בכ-650 עד 1100 שקל נוספים בחודש.
התפתחות "תעשיית" בתי הדיור המוגן והכספים האדירים המתגלגלים בענף, מעוררים בשנים האחרונות שאלות משפטיות ואחרות הנוגעות ליחסים שבין הדיירים לבין בעלי בתי הדיור המוגן וההנהלות שלהם. הבעייתיות היא בכך שמוסדות אלה הפכו דומים למוסדות פיננסיים, מבלי שיש עליהם כל פיקוח ממשלתי, או דרישות רישוי מיוחדות ואף אין כל הסדר חוקי שמחייב הגנה על כספי הקשישים במקרה שבתי הדיור המוגן נקלעים לקשיים כספיים. מבחינה זו, דווקא אוכלוסיית הקשישים, שדומה כי זקוקה להגנה יתרה, נמצאת מופלית לרעה ביחס לאוכלוסיות אחרות כמו רוכשי דירות מקבלנים, שזוכים להגנות חוקיות ולפיקוח ממשלתי.
לאחרונה, לאחר מאבק קשה, הצליחה עמותת הדיירים לשכנע את רוב הנהלות הבתים לאפשר לדיירים לרשום הערות אזהרה לטובתם בלשכת רישום המקרקעין, להבטחת זכותם להמשיך ולהתגורר ביחידה ולהבטחת כספי הפיקדון שהפקידו. ההערות נרשמות באופן מרוכז בכל בית על ידי עורכי הדין של העמותה, המייצגים גם את הדיירים.