ח"כ ד"ר יוסי ביילין קובע היום בכינוס באוניברסיטת בר-אילן כי גדולתו של בגין כראש הממשלה היתה ביכולתו להוביל לקראת הסכם קמפ-דיויד.
"הגדולה של בגין, לא הייתה בכך שמימש את חלומו, כרוה"מ וניצל את התקופה כדי לבצע תכנית שחלם כל שנותיו באופוזיציה, אלא ברגע שנקרא להכרעה, גם על דבר שהיה קשה לו לקבל, אמר כן. בניגוד לארנס וחברים אחרים שהתנגדו להסכם", קבע ביילין.
בבואו לתאר את ההשפעה של קמפ-דיויד על מנהיגי הליכוד בשנים שבאו אחר כך אמר ביילין: "העובדה שגדולי הניצים: בגין, שמיר, ביבי, שרון ואולמרט שלא היו המתונים במחנה אלא הקיצוניים, דווקא הם הגיעו בתקופות כהונתם כראשי ממשלות להכרעות כאלה אומרת הכל. הם אינם משקרים לבוחרים ואינם בוגדים לא בציבור ולא ברעיונותיהם. כאשר הם היו בעמדת הכרעה, הם הבינו את משמעות הרגע ביכולתם לממש את השלום- ועשו זאת".
ביילין אמר את הדברים היום (יום ג') אחה"צ בכינוס מיוחד שהתקיים בבר-אילן, לציון 30 שנה להסכמי קמפ-דיויד. הכינוס נערך ע"י המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, בראשותו של פרופ' ג'רלד שטיינברג, בשיתוף מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים. המשתתפים בפאנלים השונים ניסו לענות על השאלה מה באמת קרה בקמפ-דיויד , מדוע נכשלה ועידה זו וכן לבחון את המציאות מול המיתוס של הצלחת קמפ-דיויד.
ח"כ ד"ר ביילין שיתף את באי הכינוס בתחושתו הקשה לגבי פיספוס הסכם שיכול היה להחתם בין גולדה למצריים בפברואר 71: "בפברואר 71 פיספסה גולדה הזדמנות נדירה ובכך יכולה הייתה למנוע את מלחמת יוה"כ – ועל כך לא אסלח לה לעולם".
דן פתיר, יועץ התקשורת של מנחם בגין ז"ל בזמן הסכמי קמפ-דיויד קובע היום כי: "הכשל ביחסי ארה"ב ואיראן נזרע בועידת קמפ-דיויד הראשונה, כאשר קרטר סרב להתייחס לעיסוק בנושא איראן. קמפ-דיויד נחשב הצלחה במפגש בין בגין וסאדאת, אך גם ככשלון צורב בכל הקשור מדיניות הנשיא קרטר מאז ומעולם". עוד הוסיף פתיר: "בשל אי רצון או אפטיות בחר קרטר שלא לעסוק בנושא האיראני".
לדברי פתיר, בקמפ דיויד נולד הכשל האמריקאי לגבי איראן של חומייני, עיסוקו של קרטר היה אך ורק בנושאים צרים מבחינת הראייה הגלובלית. משיחות שקיים עם מומחים לביטחון לאומי בארה"ב יודע פתיר לספר כי בארבעת החודשים שקדמו להסכם, שיתפה ישראל את ארה"ב בהערכות המודיעין שהיו בידיה בנוגע למשטר באיראן. היום, במלאת 30 שנה להסכמי קמפ-דיויד, טוען דן פתיר, מי שהיה אחד מ-12 חברי משלחת ישראל לשיחות קמפ-דיויד, כי "אם קרטר התכוון להיות פסיכולוג, הרי שהיה פסיכולוג בגרוש, מפני שלא ידע לנהל מו"מ ועל כן הפריד כוחות בין בגין לסאדאת".
כמי שהיה יועץ תקשורת בכיר באותם ימים, ניסה היום פתיר לתרום מניסיונו המקצועי בניסוח הסכמים לקהל באי הכינוס. לדבריו: "רצוי להנמיך ציפיות, להיות מוכנים לכישלון ולהכין את ההסברה בנושא מול הקונגרס והציבור הישראלי. יש להכין נייר עמדה למקרה שהפסגה תתפוצץ ולהקפיד שדוברות השיחות תעשה בשיתוף הבית הלבן ולא בלעדית על ידו. חייבת להיות הסכמה על התוכן והתדירות ע"י כל המשתתפים".
פרופ' משה ארנס, שהיה יו"ר ועדת חוץ ובטחון בזמן ההצבעה על ההסכם והתנגד לו, אמר בכינוס: אחת המגרעות של הסכם קמפ –דיויד היא, שנוצר כאן תקדים על פיו ישראל על מנת להגיע להסכם שלום מוכנה לחזור לגבולות 67'- לכן קשה לשער שהסורים יסכימו להתפשר לאחר הסכם שכזה".
בבואו לנתח את ההשפעה של הסכמי קמפ-דיויד על השיח הפוליטי היו, אמר ארנס: "החזרה לגבולות 67' הפכה לנושא מרכזי בשיח הפוליטי הישראלי. זהו נושא שלכאורה קובע הבדל בין שלום ואי שלום. על מנת להשיג שלום יש לחזור לגבולות 67'- זוהי דעה בה מחזיקים לא רק אנשי מר"צ, אלא גם אנשי העבודה ורבים ממפלגת קדימה".
ארנס הוסיף ודן בסוגיית העברת סיני לידי המצרים והשינוי במצבה הגאו-אסטרטגי כתוצאה מכך. "בגין לא היה מוכן לוותר על ס"מ של רצועת עזה, מפני שראה את עזה כחלק מישראל. אני הייתי מוכן לוותר על הרבה ס"מ מעזה , אך לא על 100% מסיני".
משתתף אחר בכינוס, מאיר רוזן, שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ בזמן הוועידה, מתח אף הוא ביקורת קשה על נשיא ארה"ב דאז, קרטר: "הסכם אוסלו נעשה מאחורי גבה של ארה"ב. מעורבותו של קרטר הייתה לאחר שהחל התהליך והוא רצה להיות סוכן הנדל"ן שמעביר את סיני מישראל לריבונות מצרית. הסכם קמפ-דיויד הוא אחד החשובים במאה ה-20 והוא הצליח מכיוון שהיה רצון מצד שתי המדינות. "הצלחת הוועידה נבעה מכך שלא היו הדלפות. היה ניתוק מוחלט של המשלחת והסודיות נשמרה".
רוזן מתח ביקורת מרומזת על ישראל, על הדרך שבה היא מקיימת את ההסכם: הסכם קמפ-דיויד הוא הסכם חשוב, אך חשוב יותר שמדינת ישראל תקפיד על מילוי כל המחויבויות כלפי מצרים, כגון: הסכמים כלכליים. אני מקווה שבמהלך השנים יכבדו את כל ההסכמים הללו", אמר רוזן.
יועץ התקשורת של אהוד ברק בזמן וועידת קמפ-דיויד 2, גדי בלטיאנסקי, אמר: אחד החטאים שלנו, אנשי ברק, הוא שלא למדנו מספיק מאנשים כמוכם (אנשי וועידת קמפ-דיוויד ה-1). גם ברק וגם בגין ניחנו בראייה היסטורית, הכרה היסטורית והשכלה כללית רחבה. אך ברק בניגוד לבגין סבל מבדידות. בגין היה מוקף ביועצים רבים, כאשר נדרשה הכרעת מנהיג לעומת ברק שהסתגר סוף שבוע שלם עם עצמו כאשר נדרשה החלטה", אמר בלטיאנסקי. בנתחו את הסיבות לכישלון וועידת קמפ-דיוויד 2, תלה בלטיאנסקי, בין היתר, בדרך שבה ניהל רוה"מ דאז, אהוד ברק, את השיחות.
פרופ' ג'רלד שטיינברג ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, חוקר במשך עשרות שנים את יחסי ישראל ארה"ב, מומחה לדיפלומטיה , מו"מ מדיני ויישוב סיכסוכים, עמד היום בראש הכינוס. בבואו לתאר את דרך ניהול המו"מ ע"י הנשיא קרטר אמר שטיינברג: "קרטר לקח לעצמו את האחריות והקרדיט עבור היחסים בין שתי המדינות, בכך שניהל יחסים אישיים עם המנהיגים. קרטר דחף סוג מסויים של שלום כולל שהוא רצה- יותר מן הצדדים עצמם. גם כיום ניתן לראות כי האמריקאים דוחפים יותר ממה שהצדדים רוצים".