שופט בימ"ש השלום בחיפה, זאיד פלאח זיכה מחמת הספק, את שלושת הצעירים שנאשמו בעבירות פרסומי המרדה והחזקת פרסומי המרדה ותליית כרזות ביום ה- 30 למותו בשפרעם של נתן זאדה.
על פי הכרעת השופט ביום השלושים למותו בשפרעים של זאדה "בתאריך 4.9.05 סמוך לשעה 04:30 הגיעו הנאשמים לשפרעם כשברשותם דלי דבק ומספר רב של כרזות, עליהם הופיעה תמונתו של עדן נתן זאדה מחזיק בספרו של הרב מאיר כהנא, וכן מגן דוד שצלעותיו רובים, ספר תורה וכיתוב של הפסוק "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע" וכיתוב נוסף. הנאשמים הדביקו חלק מהכרזות שהיו ברשותם, על עמודי הגשר בכניסה המערבית לשפרעם, בתחנת אוטובוס הסמוכה לצומת הכניסה, ולאורך הכביש החל מהכניסה המערבית לעיר ועד לבניין הדואר".
במהלך הדבקת הכרזות נעצרו השלושה ע"י שוטרי משטרת ישראל, ובחיפוש במכוניתם נמצאו כרזות נוספות וציוד להדבקתן.
המדינה טענה שבהדבקת הכרזות בשפרעם פרסמו הנאשמים "פרסום שיש בו לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין, וכי החזיקו ברכבם פרסומים שיש בהם כדי להמריד".
בהחלטתו שפורסמה כאמור היום ציין השופט פלאח כי הכרזה המדוברת, על כל מילותיה ותמונותיה, מעוררת מתחים בין ערבים ליהודים, אך עם זאת "אין מתחים אלה עולים לכדי עוצמה שתגרום לשסע חברתי עמוק ביניהם".
לדבריו "אין בכרזה כדי לעורר קיטוב חברתי בין ערבים ויהודים, ואין בה פוטנציאל לשנאה בין אותם חלקים באוכלוסיה". עוד הוסיף השופט כי לא שוכנע שתוכן הכרזה וכל יתר נסיבות תלייתה, מצביעים ברמה של וודאות קרובה, על התעוררות של מדנים ואיבה בין ערבים ויהודים, הגם שאפשרות זו קיימת. לדבריו "עצם קיום האפשרות מעיד על האופי המגוון של אוכלוסיית ישראל, המורכבת מיהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים ועוד אינספור חלוקות ותתי-חלוקות. דווקא בשל רב-גוניות זו של חלקי האוכלוסייה השונים, יש לנהוג ביתר איפוק וזהירות בעת הקביעה, אם אמירה מסוימת של חלק מסוים באוכלוסייה אמור לעורר חלק אחר נגדו".
השופט פלאח ציין כי שוכנע שאמנם הנאשמים הם אלה שתלו את כל הכרזות בתחום העיר שפרעם, והחליט לדחות את גרסת הנאשמים בעניין זה. לטעמו התחמקותם מנטילת אחריות על תליית כל הכרזות בשפרעם אינה מובנת, אך "ייתכן והם סברו שאם יודו בתלייתם במקומות שונים, יהא בכך משום רצון לחשוף כמה שיותר תושבים לאותן כרזות, ובכך הסיכוי בהרשעתם יגדל". על אף זאת, לטעמו אין בשקרי הנאשמים בעניין זה כדי לחזק את הראיות בנוגע לעבירות בהן הם מואשמים, זאת מאחר ולא שוכנע, כאמור, שיש באותה כרזה כדי לגרום למדנים ואיבה בין יהודים וערבים, ברמת הוודאות הנדרשת.
לעניין חופש הביטוי והמרדה ציין השופט פלאח כי : "הכרזה נשואת הכרעת דין זו מכילה ביטויים מקנטרים ומרגיזים, ותלייתה דווקא ביום ה-30 למות נתן זדה, ודווקא בתחום העיר הערבית שפרעם, מוסיפים לאותם רגשות טינה ורוגז. על אף זאת, אין לומר שתוכן הכרזות, צורתן וכל יתר נסיבות הדבקתן, יש בהן כדי לעורר את אותם מדנים ואיבה שלשון החוק מכוונת אליהם. זה אופייה של דמוקרטיה, וזה טיבו של חופש הביטוי. במדינות העולם השלישי, היו הנאשמים עלולים למצוא עצמם מורשעים בעבירות שונות, גם אם תוכן הכרזה היה מעודן הרבה יותר - לא מדינת עולם שלישי אנו, ולא שוללי חופש הם שופטינו. מי שבחר לחיות במדינה דמוקרטית עליו לקבל מראש הן את יתרונות השיטה, והן את מגרעותיה. חופש הביטוי הוא של כולם, והחוק חל על כולם שווה בשווה. גם כאשר יישום החוק גורם לקשיים אצל חלק מהאוכלוסייה, עדיין יש לפעול על פיו".