סקרים שנערכו במדינות שונות מראים כי בין 50%-75% מהנהגים מדווחים כי הם נוהגים במהירות מופרזת ואף מודעים למהירות בה הם נוהגים. מהירות מופרזת מהווה את אחד הגורמים המרכזיים להתרחשות תאונות דרכים, מגדילה את ההסתברות לתאונה, מחמירה את תוצאותיה ומקטינה את היכולת להיחלץ ממצבים המובילים לתאונה. מדובר בתופעה רווחת מאוד.

בסקר טלפוני שנערך על ידי חברת טלסקר עבור עמותת אור ירוק בקרב מדגם מייצג של 1,000 נהגים בישראל, 22% מהנהגים דיווחו שהם נוהגים עד 15 קמ"ש מעל המותר, 31% דיווחו שנוהגים 16 קמ"ש ומעלה מעל המותר ו-47% דיווחו שאינם נוסעים מהר כלל. כאשר נשאלו על מהירות נסיעה מופרזת של נהגים אחרים, כמעט כולם דיווחו שנתקלו בכאלו בתדירות כלשהי.

בניתוח על-פי אזורים, נהגים מאזור הצפון תופסים נהיגה במהירות מעל המותר כמסוכנת יותר. ככלל, נהגים מהצפון, מהשרון ומאזור ירושלים מדווחים בשיעור נמוך יותר על נסיעה במהירות של עד 15 קמ"ש מעל המותר. נהגים מאזור ירושלים מדווחים בשיעור נמוך יותר כי נסעו במהירות של 16 קמ"ש ומעלה מעל המותר.

יחד עם זאת, באזור הצפון יש שיעור נמוך יותר של נהגים, שהם בעד הגדלת המהירות בכבישים בין-עירוניים. באשר לאכיפה, באזור הצפון והדרום סבורים שיש סיכוי גבוה יותר להיתפס ע"י המשטרה בעת נהיגה במהירות מופרזת באזור הצפון נהגים מדווחים בשיעור גבוה יותר על כך, שמכירים יותר מאדם אחד שנסע במהירות מופרזת ונתפס.

בין הגורמים המרכזיים שנמצאו במחקרים, כמשפיעים על הנטייה לנהיגה במהירות מופרזת, ניתן לציין מין (גברים), גיל (צעירים), נסועה (גבוהה), עמדות התומכות בנהיגה מהירה, העלאת המהירות החוקית הקיימת ותפיסת הסיכוי להיתפס על נהיגה במהירות (נמוך).

עוד עולה מהסקר כי נסיעה במהירות מעל המותר בחוק נתפסת כלגיטימית, אם כי הלגיטימציה גבוהה יותר לנהיגה במהירות של עד 15 קמ"ש מעל המותר. כמו-כן, 38% מהנהגים מדווחים כי נוסעים מעל 90 קמ"ש בדרך בין-עירונית, מאחר ולדעתם מהירות זו אינה מספיק מהירה בדרך זו. 55% בעד הגדלת המהירות בכביש בין-עירוני. 20% מהנהגים מדווחים כי הם עוברים את המהירות המותרת בכביש 6 (110 קמ"ש) ו-45% תומכים בהגדלת המהירות בכביש זה. לעומת זאת, רק 20% מדווחים כי עוברים את המהירות המותרת בכביש עירוני ושיעור דומה סבור שיש להגדיל את המהירות בדרך זו.

בנוסף, שיעור הנהגים הישראלים, הסבורים כי יש להעלות את מהירות הנהיגה המותרת בכבישים השונים, גבוה משיעור האירופים או האמריקאים, בהתייחס לכבישים דומים.

בכלל הסקר, רבע מהנהגים סבורים שיש סיכוי גבוה עד גבוה מאוד להיתפס במהירות מופרזת על ידי שוטר וקצת יותר משליש סבורים שיש סיכוי גבוה עד גבוה מאוד להיתפס על ידי מצלמות או רדאר. כמו-כן, רק 4% מדווחים כי נתפסו בשנה האחרונה בנהיגה במהירות מופרזת, למרות ששיעור הדיווח על נהיגה במהירות כזו גבוה משמעותית – 38%. מנגד, 15% העידו בסקר כי הם מכירים משהו שנתפס בשנה האחרונה על נהיגה במהירות מופרזת ועוד 27% מכירים יותר מאדם אחד שנתפס.

בנוסף, שיעור גבוה יחסית הביעו תמיכה בקביעת גובה הקנס על פי מידת החריגה מהמהירות המותרת. שלא במפתיע, שיעור התמיכה יורד ככל שהחריגה המדווחת מהמהירות המותרת גדולה יותר. כמו-כן, הגברת הענישה והאכיפה צוינו כאמצעים היעילים ביותר לריסון הנהגים הנוהגים במהירות מופרזת כמו גם חינוך מגיל צעיר.

באפיון הנהגים, נמצא כי נהיגה מהירה מאוד (מעל 16 קמ"ש מהמותר) מאפיינת יותר גברים בגילאי 17-34, רווקים ובעלי הכנסה והשכלה גבוה. הנהיגה המהירה במעט (עד 15 קמ"ש מעל המותר) מאפיינת גברים, רווקים בעלי הכנסה והשכלה בינונית-גבוהה. לעומת זאת, אלו המדווחים כי אינם עוברים על עבירות מהירות הן נשים, בעלי הכנסה ממוצעת ומטה, בעלי השכלה נמוכה וכן יותר דתיים מחילוניים. 

בקרב המדווחים כי נוהגים 16 קמ"ש ויותר מעל המותר, אחוז המדווחים כי נתפסו במהלך השנה האחרונה על נהיגה במהירות מופרזת גבוה פי 3 משתי קבוצות הנהגים האחרות.

בכל הקשור לנהגים צעירים, שיעור גבוה מקרבם מדווחים כי הם נוהגים מעל המהירות המותרת, בייחוד בכבישים עירוניים, אך לא עוברים עבירות אחרות וכי נהיגה מהירה זה "בסדר" ו-"כיף".