פרקליט המדינה, משה לדור, הגיש היום לבית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא לאפשר העמדה לדין של שני פלשתינאים החשודים בסחר ברכבים ישראליים שנגנבו, הועברו לשטחי הרש"פ שם זוייפו ונמכרו מחדש.
את ערעורו הגיש היום לדור בעקבות טענת בית המשפט המחוזי כי מכיוון שהעברות נעשו בשטחי A, היינו שטחים בשליטה פלשתינית, הרי שאין להעמיד את החשודים לדין בבית משפט פלילי אלא בבית דין צבאי.
מנגד טען היום פרקליט המדינה בערעור ארוך ומנומק כי מאחר וגניבת הרכבים ו"שחיטתם" בשטחי הרש"פ הפכו למכת מדינה הפוגעת קשות ביותר במשק הישראלי הרי שיש לבית המשפט סמכות להעמיד את החשודים לדין ולהרשיעם. זאת גם אם לא ניתן לזהות גורם לאומי הקיים בבסיס הפעילות העבריינית.
מערעורו של לדור עולה תמונה מדאיגה מאוד באשר להיקף התופעה. לדור מגולל את התופעה ככזו שקיבלה את מימדיה בעיקר מאז העבירה ישראל את סמכויות השליטה על שטחים מסויימים ביהודה ושומרון לידי הרש"פ: "שנים רבות, ובמיוחד במהלך השנים האחרונות בהן פסקו רשויות אכיפת החוק מטעם המדינה (משטרה וצבא) לפעול בחלק משטחי יהודה והשומרון (במיוחד – שטח A), הלכה וגברה תופעת גניבת כלי רכב של ישראלים משטחי ישראל, והעברתם לשטחי הרשות, בין היתר, על מנת לפרקם לחלקים, או לזייף שילדותיהם, והכל – כדי לסחור בכל אלה במסגרת עסקים מניבים ומכניסים ביותר בידי בעליהם", כותב לדור וממשיך בתיאורו: "בחשכת הלילה, ואף לאור היום, גנבים שהתמחו בנטרולם של מערכות המיגון של כלי הרכב המודרניים, מגיחים למקומות הישוב בישראל וגונבים את מכוניות הישראלים ומעבירים אותן בדרכים עקלקלות ונועזות אל מעבר לגבולות שטח השיפוט של ישראל - אל שטחי A שבשליטת הרשות הפלסטינית. שם, במשחטות ממוסדות או מאולתרות, המופעלות על ידי בעלי עסקים פלסטינאים, מזינות מכוניות אלה "תעשייה" מפותחת, בה "חומרי הגלם" נרכשים בזיל הזול מבלי שאיש מיוצרי הביקושים הללו נוטל על עצמו סיכון של ממש על מעשיו הפליליים. אדרבא – עם תעשייה זו חיים גורמי האכיפה ברשות בשלום. פלסטינאים ברשות הרי מתפרנסים ממנה, ויש בכך כדי להעשיר את כלכלת הרשות, כמפורט בהמשך".
"עשרות אלפי כלי רכב נגנבים מידי שנה בשנה כאמור. נזק אדיר נגרם לישראלים ולכלכלת המדינה, ובפי כל הוגדרה התופעה כ"מכת מדינה". לא מדובר רק בתופעה של פשיעה רבת היקף אך חסרת קורבנות יעד מוגדר, אלא בזיהוי נקודות תורפה של המציאות השוררת בין אוכלוסיות המדינה ושל הרשות הפלסטינאית. גניבות כלי הרכב מבוצעות, ככלל, בשטחי ישראל ובישראלים. "השחיטה" לעומת זאת – מבוצעת במקומות מחסה שמעבר להישג ידם של כוחות הבטחון והמשטרה (שטחי A)".
"לא מדובר איפוא במכת מדינה שמקורה בעבריינות פנים ישראלית, אלא בזיהוי גורמים חיצוניים למדינה את הפוטנציאל הגלום בביצוע עבירות בתוככי "ערי המקלט" שבשטחי A, לצורך הפקת רווחים ותועלת כלכלית, עבירות המגיעות לכדי "מכת מדינה" במקומותינו", כותב פרקליט המדינה ומוסיף כי "אכן, מכת מדינה זו, הצדיקה מהלכי אכיפה אסטרטגיים חריגים במיוחד מטעם רשויות המדינה כמפורט להלן, לרבות הקמת יחידה ארצית מיוחדת של המשטרה (יחידת אתגר) לשם התמודדות עם התופעה ותיקוני חקיקה מגוונים".
כאמור לדור טען בפני בית המשפט העליון כי אם תתקבל החלטת בית המשפט המחוזי שלא להעמיד את החשודים לדין בבית משפט בישראל הרי ש"המשמעות האמיתית הנובעת מהחלטתו היא כי עבריינים ספציפיים אלה ישוחררו ולא יתנו את הדין על העבירות מהן זוכו".
עוד קבע לדור כי "נוכח חומרת התופעה והפגיעה בכלכלת המדינה כתוצאה ממנה קיים אינטרס ציבורי מובהק בתחולתו של חוק העונשין הישראלי דווקא על תופעה עבריינית זו. הדין הישראלי אינו יכול לסמוך בעניין זה על הדין הצבאי, המוחל באמצעות תחיקת הביטחון, והוא מטיבו זמני וחריג לשיטת המשפט החלה במדינת ישראל, ולפטור את עצמו בכך מאחריות לאכיפת הדין הפלילי ועל שמירה על רכוש אזרחי המדינה".