עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית נשאה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, דברים במרכז הבינתחומי בהרצלייה.
בנאומה מתחה בייניש ביקורת כלפי היחס הנוכחי למערכת המשפט והבליטה את הצורך במדיניות השפיטה הכוללת, מדיניות הננקטת בשנים האחרונות.
בייניש אף הבהירה את הצורך בחיזוק מעמד מערכת המשפט בישראל, בעיקר לנוכח המציאות המורכבת בה חיה החברה בישראל. זאת לדבריה למרות שנדמה כי קיימים לא מעט גורמים המבקשים להחליש את המערכת, אמרה דברים שנשמעו כרמזי ביקורת לעברו של שר המשפטים פרופ' פרידמן.
לדבריה "בעיותינו שלנו בישראל הן רבות ומגוונות, ונותנות אותותיהן בכל התחומים של החברה בישראל. גם השנה, כמו בכל שנות קיומה, מתמודדת ישראל עם בעיות ביטחון שאינן יורדות מסדר יומנו, אף אם מוקדי המתח הביטחוני משתנים במהלך השנים. הפערים בין השכבות השונות והקבוצות השונות בחברה הישראלית אינם מצטמצמים גם כאשר מצב הכלכלה של המדינה מעודד, אך בוודאי שהם מעיקים ומדאיגים כאשר מצפה שנת מיתון אם לא לומר משבר. בצידן של בעיות אלה מדאיגות התופעות של אלימות, של הפשיעה הכבדה ושל תאונות הדרכים הקטלניות, תופעות שכולן מבטאות זילות בחיי אדם והיו לחלק ממציאות חיינו. גוברת התחושה בציבור, שאדם תמים, היוצא מביתו לרחובה של עיר, לשפת הים, או למסעדה, אינו יכול להבטיח שישוב בשלום ולא רק מפאת איומי הטרור, אלא גם בשל הטרור העברייני-הפלילי, האורב היום לכל אדם, לנשים, לילדים ולקשישים אף בביתם שלהם. תופעות אלה מחייבות התגייסות למאבק והשקעת משאבים ומאמץ של כל גורמי אכיפת החוק, אך דווקא בימים אלה יש הפועלים להחלשתם".
עוד ציינה בייניש כי "בתקופה זו אנו גם חווים את אובדן האמון של הציבור במוסדות השלטוניים, אווירה של גילויי שחיתות חברתית ומוסרית פשטה בקרבנו ואף אווירה של ערעור והרהור מכרסמת באמון הציבור בממסד ובמוסדותיו". לדבריה "אין להיכנע לאווירה זו, המוסדות השלטוניים שהוקמו כחלק משיטת הממשל שלנו, הם החישוקים עליהם בנוי משטרנו הדמוקרטי. יש לחזק ויש לשפר, יש לעשות כדי לעקור שחיתות ככל שהיא מתגלה, אבל אין להתייאש מחשיבות התפקוד התקין של הרשויות השלטוניות וחיזוק האמון ביכולתן לקיים את תפקידיהן".
בהתייחסה למערכת המשפט הישראלית קבעה בסיפוק כי "בין הישגיה הבולטים של מדינת ישראל בשנות קיומה אנו מונים את מערכת השיפוט המפוארת שהוקמה כאן וזוכה להערכה רבה בישראל ובעולם וממלאת תפקיד מרכזי בחייה של המדינה".
"במשך 60 שנה נבנתה מערכת השיפוט על כל ערכאותיה והייתה למבנה שלם, כשהרשות השופטת היא אחד הקודקודים במשולש שמהוות שלוש הרשויות השלטוניות במדינה", אמרה.
באשר לאופייה הייחודי של מערכת המשפט הישראלית אמרה נשיאת בית המשפט העליון כי "בית המשפט ידע לשאוב מהמקורות היהודיים והאוניברסאליים תוך ניתוק הדרגתי מהמשפט המקובל שהוריש המנדט הבריטי ובמקביל לחקיקה הישראלית הענפה של הכנסת שהייתה יסוד למשפט ישראלי מקורי, ויצר תורת משפט מקורית, משפט מקובל נוסח ישראל, שהתפתח באופן דינמי, ולא עצר מלכת בכל שנות קיום המדינה מאז ועד היום. כל תקופה בחיי המדינה הביאה לפתחם של בתי המשפט את הבעיות האופייניות לזמנה".
בדבריה כלפי המבקשים רפורמות במערכת המשפט אמרה בייניש כי "קולות הנשמעים לאחרונה, קוראים לנו כביכול להחזיר את הגלגל לאחור, לחזור למשפט שנהג כאן לפני 30 שנה, לצמצם את עילת הביקורת של הסבירות במשפט המנהלי ואת מבחני המידתיות; כמו כן אנו נקראים להשיב על כנה את הדרישה שמי שפונה לבית המשפט יצביע על זכות עמידה אישית, או שבית המשפט יחזור לדוקטרינה של אי שפיטות בנושאים הקשורים בביטחון המדינה - אלה קולות המתעלמים מהמציאות הקיימת בישראל. אין לך תחום חברתי או תרבותי שבו השעון עמד מלכת בשנות ה-60 של המאה הקודמת. ולכן הקריאה לצמצם סמכויות ולחזור אל בית המשפט של העבר נטולת בסיס ראוי.
לדבריה "ללא עילת אי הסבירות שמשמעותה חריגה ממתחם הסבירות המסור לשיקול דעתה של הרשות המבצעת, לא ניתן היה להעמיד בביקורת שיפוטית נושאי משרה שהתמנו למשרתם אף-על-פי שהוחלט על העמדתם לדין, או על כך שאינם מגלים מחויבות לחוק ולערכי היסוד של המשטר התקין, ובית המשפט היה מוצא עצמו נטול סמכות למלא את תפקידו המובהק בשמירה על החוק ושלטון החוק במוסדות השלטון".
עוד אמרה בייניש כי "אילו קיבלנו את טענת אי השפיטות בעניינים ביטחוניים, התוצאה היתה היעדר כל ביקורת על הכוח והעוצמה המוענקים לרשויות הביטחון למטרות ראויות, אשר אין לעשות בהן שימוש מופרז ולמטרות זרות. במציאות הביטחונית הקשה שאנו נתונים בה הסכנה אינה ערטילאית. כאשר כל מציאות חיינו מחייבת נקיטת אמצעים פוגעניים מטעמים מוצדקים, איך נמנע גלישה לאמצעים פוגעניים וקיצוניים שלא לצורך, בלא הפעלת ביקורת שיפוטית".
"התורה שהפסיקה שלנו פיתחה בעשורים האחרונים היא שאפשרה לקיים את הביקורת השיפוטית על שמירת החוק בקרב גורמי הרשות המבצעת, ועל כך שלא תהיה פגיעה מעבר לנדרש בזכויות אדם בכלל ובקרב קבוצות חלשות בפרט", אמרה בייניש והדגישה כי לטעמה "בהפעילו ביקורת שיפוטית, אין בית המשפט הגבוה לצדק פולש לתחומיה של הרשות המבצעת. הטענה השבה ונשמעת לאחרונה כאילו הממשלה אינה יכולה לפעול וידיה כבולות בגלל הביקורת השיפוטית היא חסרת בסיס".
בבקשה להבהיר את הקשר בין מערכת המשפט למערכות השלטון האחרות אומרת בייניש כי "אכן בהפעילו ביקורת שיפוטית מצוי בית המשפט הגבוה לצדק בנקודת חיכוך רגישה בינו לבין הרשויות האחרות שעל פעילותן הוא מפעיל את ביקורתו. מתח בין שלוש הרשויות הוא מובנה וטבעי בגבולות מסוימים. זהו מתח המוכר גם בשיטות דמוקרטיות במדינות אחרות. שאלת היחסים בין הקונגרס, הממשל ובית המשפט העליון מצויה שנים על סדר היום בארצות-הברית; היחסים בין הממשלה, והפרלמנט לבין בתי המשפט, במיוחד בתי המשפט לחוקה, הם נושא במוקד דיונים ציבוריים באירופה והמתח הזה מוכר גם באנגליה. כך כל עוד מערכת היחסים נשארת במסגרת המחלוקות הענייניות שיחסי הכיבוד ההדדי ומערכות האיזונים בין הרשויות מתקיימת, והפתרונות ההולמים נמצאים בתחום סמכויותיהן ופעילויותיהן הלגיטימיות של הרשויות".
עוד הוסיפה בייניש ואמרה כי "בתקופה האחרונה גובר החשש כי האיזון הנדרש בין הרשויות והכבוד שהרשות המבצעת חייבת בו כלפי המערכת השיפוטית הולך ומתערער. לראשונה בתולדותיו מצא עצמו בית המשפט העליון במוקד של התקפות ישירות וניסיון לכרסם במעמדו כשמגמה זו באה מצד הממסד ונתמכה בחלקה גם בגיבוי תקשורתי. לא זו בלבד שמערכת המשפט לא זכתה להגנה הראויה מצד הרשות המבצעת אלא מצאה עצמה עומדת בפני ניסיון לכרסם במעמדו של בית המשפט העליון, ובתפקידו של בית המשפט הגבוה לצדק כמקיים הביקורת השיפוטית על הרשות המבצעת והביקורת החוקתית על פי חוקי היסוד שחוקקה הכנסת. עיקר הקושי הוא בדרך הפעולה שננקטה, דרך שלא הכרנו כמותה במערכת היחסים שבין הרשות המבצעת לרשות השופטת. התערערו כאן מוסכמות קונסטיטוציוניות שפותחו במשך 60 שנה; המציאות החדשה המחישה את הסכנה הטמונה בכך שמערכת השיפוט הנהנית מעצמאות ואי תלות בעבודתה השיפוטית אינה עצמאית מבחינה מוסדית-מינהלית. התלות ברשות המבצעת, בתקציבים, אי היכולת לנהל את המערכת בשיתוף פעולה בין הרשויות, כפי שמתחייב מהחקיקה הקיימת מאז ראשית המדינה, העמידה בפנינו בצורה חד משמעית את הצורך בעצמאות הניהולית של מערכת השפיטה, כדי שלא תיפגע בעתיד גם העצמאות השיפוטית המהותית עקב תלותה בגורמים פוליטיים".
בהתייחסה לירידה ברמת אמון הציבור במערכת המשפט כפי שעלה מסקרים אחרונים אמרה בייניש כי "אמון הציבור בבית המשפט אינו נמדד בתשואות, האמון נמדד במספר הפניות לבית המשפט הבאות מכל שכבות הציבור ומספר הפונים לבית המשפט הגבוה לצדק הוא רב. בהם – יהודים וערבים, ילידי הארץ, עולים מבקשי הזכות למעמד בישראל ולאזרחות מכוח שבות, חילונים, דתיים וחרדים, אנשים מקבוצות חברתיות ואידיאולוגיות שונות; האמון נמדד גם בקשת הנושאים המובאים לבית המשפט בכל עניין של זכויות אדם ואכיפת חוק. את האמון הזה אסור לקעקע. בית המשפט הוא המוסד היחידי והבלעדי שעל פי מהותו ותפקידו משמש כתובת בלתי תלויה לכל מבקשי הסעד בסכסוכים שבין אדם לחברו ובין הפרט לרשויות".