דיון נוסף יתקיים היום בבג"צ בעניין בית השלום בחברון והפעם כשנתוני ועדת הבדיקה מוכיחים: עסקת המכירה בוצעה כחוק והכחשות המוכר ההעברי של הנכס - שקר.
נזכיר כי בית השלום נרכש ע"י המתיישבים באמצעות "איש קש" בסכום המתקרב למיליון דולר. עם כניסת המתיישבים אליו לפני כשנה וחצי, בדקה משטרת חברון את המסמכים ואישרה כי אכן הקניה בוצעה כדין.
המוכר, פאיז ראג'בי, טען: לא מכרתי. אולם במהלך מסירת עדותו במשטרה, הוצג לפניו סרט המתעד את המכירה. ראג'בי שינה את גרסתו: מכרתי, אך מייד ביטלתי את העסקה. המשטרה חקרה ומצאה כי ראג'בי אינו אמין: חילופי הגרסאות מצד אחד, והמסמכים וההקלטות שהציגו המתיישבים מצד שני – הובילו למסקנה כי העסקה כשרה. המתיישבים קובעים כי "זו הסיבה, שעמיר פרץ, שכיהן אז כשר הביטחון, ורצה למנוע את ההתיישבות בבית – נאלץ להוציא צו-פינוי מיוחד שהנימוק שלו הוא מדיני, ולא משפטי", כהגדרתם את הצו בדבר שימוש מפריע במבנה.
עוד נזכיר כי לפני כשנה שינתה המדינה את עמדתה. גורמים בכירים בפרקליטות קבעו כי חלק ממסמכי הרכישה הם מזויפים, והמתיישבים קיבלו צו-פינוי נוסף (הפעם צו-פינוי-פלישה-טריה), עליו עתרו לבג"צ.
כאן נתקלו העותרים בקושי: הפרקליטות, שטענה לזיופים בחלק מהמסמכים, סירבה להעמיד מסמכים אלה לבדיקתו של מומחה מטעם המתיישבים. החומר הוגדר כ"חסוי", למרות שמדובר במסמכים שהמתיישבים עצמם מסרו למשטרה. רק לאחרונה, הסכימה הפרקליטות לאפשר למומחה – ד"ר מרדכי ורדי – לעיין במסמכים כדי להכין חוות דעת מקצועית נגדית.
השבוע הוגשה חוות הדעת של ד"ר ורדי לבג"צ, ואלה מסקנותיה:
ראשית, קובע ורדי, כי גם לפי ממצאי המז"פ המשטרתי, אין שום ספק שהעסקה אכן בוצעה, ושראג'בי שיקר גם בגרסתו השנייה, לפיה ביטל את העסקה מייד לאחר שחתם עליה במרץ 2004. דו"ח המז"פ המשטרתי אישר כי סידרה שלמה של קבלות על סכומי כסף גדולים, שנחתמו ע"י ראג'בי במשך שנה, ממרץ 2004 עד מרץ 2005 – היא אוטנטית וללא זיופים. אם ראג'בי הוא האיש החתום על קבלות אלה – הרי שגרסתו כאילו ביטל את העסקה עוד במרץ 2004 היא שקרית. יותר מכך: המז"פ המשטרתי אישר גם את האוטנטיות של קבלה נוספת, עליה חתם ראג'בי בינואר 2007, ערב כניסת המתיישבים לבית – זו הקבלה עבור השיפוצים שעשה בבית לפי הזמנתו של "איש הקש" כדי להכשירו לקליטת המתיישבים.
שנית, קובע ורדי, כי בנוגע למסמכים שהמז"פ המשטרתי הגדיר כ"מזוייפים" – מדובר ב"זיוף עצמי". והוא מרחיב: "כאשר המומחה מזהה הבדל שלא ייתכן שהוא טעות של מזייף, כי גם להבדלים הנוצרים מניסיון לחקות חתימה יש הגיון פנימי משלהם, זה מלמד על מה שמכונה בספרות המקצועית זיוף עצמי (auto forgery)".ורדי מרחיב ומביא דוגמאות מצולמות מתוך החתימות (ראה בדו"ח המצ"ב), ומציין כי "זה סימן מובהק לזיוף מעושה. זה המקרה שבפנינו, וכנראה שהמומחה של מז"פ לא הבין את זה". בהקשר זה מציין ורדי גם, לגבי החותמות שנמצאו מזויפות, כי "זיוף החותמת הוא מעשה מכוון, מעושה, ולא זיוף של אנשי מקצוע או אנשים הרוצים שהחותמת תראה דומה, אלא הזיוף רשלני ובולט לעין, כאילו הוא צועק "ראו אני מזויף". כל הזיופים המכוונים האלה נעשו באותה הזדמנות, כנראה מתוך כוונה של החותמים עצמם להשאיר לעצמם "פתח מילוט" – קובע ורדי.
בנוסף, מביא ד"ר ורדי בחוות הדעת שלו מספר דוגמאות לכך שחוות הדעת של המז"פ המשטרתי נערכה באופן בלתי-מקצועי בעליל. כך, למשל, לא השתמש המז"פ המשטרתי בהסכם המכר עצמו, שאין חולק לגבי האוטנטיות שלו, כמקורה להשוואת כתבי היד והחתימות. או למשל, כאשר נלקחה דגימת חתימה מהשיח' מוסא פארעון, באופן שאפשר לו להשתיל זיוף עצמי בתוך החתימה. כמו כן, מעיר ורדי, חוות הדעת של מז"פ אינה מנומקת כלל, וזאת בשעה ש"בתי המשפט בישראל אינם נוטים לייחס כל ערך ראייתי לחוות דעת מומחה, המוגשת כראיה, ללא פירוטים ונימוקים".
בעקבות חוות הדעת הזו, שלח עו"ד נדב העצני, המייצג את המתיישבים, הודעה מעדכנת לבג"צ ובה ציין כי "לא זו בלבד שחוות הדעת של המז"פ המשטרתי לוקה בחסר מבחינת מקצועיותה, אלא חמור מכך: הפרקליטות הציגה בפני בית המשפט את חוות הדעת של מז"פ, ממצאיה ומסקנותיה באופן מעוות ומגמתי, בניגוד לרוחה ולמסקנות המתבקשות ממנה. שכן דוקא חוות הדעת של המז"פ המשטרתי מאשרת ומבססת את גרסת העותרות ומפריכה לחלוטין את גרסתו של ראג'בי, אשר נתפס שוב כשקרן".
"למעשה, אם יש נתון שדו"ח המז"פ המשטרתי – בהתייחס ללוח הזמנים – מאשר אותו, הרי זו העובדה שראג'בי משקר", קובע העצני.
עורך הדין העצני מבהיר כי לוח הזמנים העולה מחוות הדעת של מז"פ אינו מותיר כל ברירה אלא לחזור ולאשר את עסקת הרכישה של בית השלום כעסקה כשרה, ולהוקיע את ראג'בי כשקרן סדרתי, אשר כפי הנראה נאלץ לשקר מחשש לחייו – כאשר ברשות הפלשתינית מרחף גזר דין מוות מעל מי שימכור בית או קרקע ליהודים, וכאשר הוא עצמו כבר נעצר מספר פעמים ע"י המשטרה הפלשתינית, בחשד לביצועה של "עבירה" זו.
"לאור זאת יותר מתמוהה העובדה שהפרקליטות בחרה להתייצב באופן כל כך בוטה, החלטי וחסר סבירות, לצידו של ראג'בי, ולדרוש במפגיע את פינוי היהודים מהבית. מסקנות דו"ח המז"פ המשטרתי עוותו באופן מגמתי, ונראה על פניו שצו הפינוי הוצא ממניעים שאינם מקצועיים אלא זרים", טוען עו"ד העצני.
פרקליטות המדינה השיבה בכתב לטענותיו של עו"ד העצני. בתשובתה אין שום התייחסות לטענה המרכזית של העצני, ולפיה מסקנות דו"ח המז"פ מצביעות על כך שהעסקה אכן בוצעה, ושראג'בי משקר. עו"ד גלעד שירמן מהפרקליטות כותב כי "העותרים מנסים לגרור את המשיבים ואת בית המשפט לקיים במסגרת העתירה הליך אזרחי בזעיר אנפין, שיכלול בדיקה של חוות דעת וחוות דעת נוגדות...השאלה העומדת לדיון במסגרת העתירה היא השאלה הבאה: האם שגו המשיבים כשהחליטו כי מתקיימים התנאים לפינוי פלישה טריה?". בישוב היהודי בחברון משיבים על שאלה מרכזית זו ואומרים, כי "המשיבים", קרי: הפרקליטות, שגו במקרה הקל, והטעו ביודעין במקרה החמור יותר.
בישוב היהודי בחברון חשים לאחרונה, כי פרקליטות המדינה מנצלת לרעה את העובדה שהדיון בסוגיית בית השלום בחברון יתנהל בבג"צ, וזאת עקב העובדה שהבית – בית השלום – ממוקם בחברון ולא בתחומי ישראל הקטנה. עו"ד העצני מזכיר בהודעה שהגיש לבג"צ, כי מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, עו"ד אסנת מנדל, אמרה בדיון שהתקיים בכנסת, שלו היה מדובר בבית השוכן בצד השני של הקו הירוק, הדיון היה מתנהל בבית משפט מחוזי או שלום המסוגל לבחון את הראיות לגופן. הפרקליטות מנצלת את העובדה שבג"צ אינו חוקר עדים ואינו בוחן ראיות לעומקן, על מנת להגיש מסמכים רדודים כמו ד"וח המז"פ המשטרתי, לפרש אותם באופן מעוות, והכול על מנת לסלק אותנו מהבניין שנקנה בממון רב, אומרים בחברון.