שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבויים, קבע אתמול כי עיריית ירושלים תשלם לדיירי פרוייקט המגורים 'גני גאולה' בעיר סכום של 5599 ₪, כהחזר על הוצאות תאורת רחוב אותה שילמו.
הדיירים טענו, כי 22 גופי תאורה אשר מחוברים דרך חשבונם הפרטי, היו צריכים להיות מחוברים דרך חשבון החשמל של העירייה. לטענתם, גופי תאורה אלה משרתים את כלל הציבור הרחב. וכן, השטח עליו מאירים הוא שטח בבעלות העירייה.
השופט טננבויים קבע תחילה, כי "העירייה חייבת חוקית ועקרונית בהארת שטחים ציבוריים, אך חובתה זו כפופה לאילוצים וסדר עדיפויות שהמציאות כופה", ובנוסף, "במידה ומאן דהוא האיר על חשבונו שטחים שחובה היה על העירייה להאיר, זכאי הוא להשבה מכח דיני עשיית עושר".
השופט קבע, כי באשר לחלק מגופי התאורה לגביהם תבעו הדיירים את העירייה, אכן חייבת הייתה העירייה להתקין אותם ולהפעיל אותם.
"גופי תאורה אלה הוארו על ידי הדיירים ומשאלו ניתקו אותם, התחברה אליהם העירייה. כאן מסכימה הנתבעת כי מן הראוי שתהיה תאורה, והעובדה היא שהתחברה היא אליהם ברגע שניתקו אותם הדיירים. אולם לטענתה, זכותה הייתה שלא להאיר מקום זה, משום שפועלת היא על פי לחצים תקציביים וסדר עדיפויות. קרי, רוצה הייתה היא להאיר שטחים נרחבים יותר אולי, אולם רצונה מוגבל תקציבית וישנם מקומות שלא מוארים למרות שעדיף שיהיו מוארים. ממילא אין הדיירים זכאים לדרוש את מה שהוציאו משום שאיש לא הבטיח להם כי דווקא שטח זה יואר", כותב השופט.
"בנקודה זו אינני יכול לקבל את דעת הנתבעת. עצם העובדה כי היא התחברה מיידית לגופי תאורה אלו ברגע שניתקו אותם הדיירים מעידה על נחיצותם. חיבור זה מזכיר במקצת את המשנה במסכת בבא בתרא (פרק השותפין משנה ג') האומרת: "המקיף את חברו משלוש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השנייה ואת השלישית, אין מחייבין אותו. רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית, מגלגלין עליו את הכול", מסביר השופט את עמדתו.
"מהרגע שבו העירייה נכנסה לנעלי הדיירים והאירה את הרחוב, מעידה היא על עצמה כי נוח ורצוי היה לה כי הדיירים יאירו את הסימטא. אין היא יכולה לומר כעת כי הדיירים עשו זאת מרצונם. ממילא לגבי קטע זה הוכיחו הדיירים כי חובת העירייה הייתה להאירו וצריכה העירייה לשלם להם פיצוי", קבע השופט את עמדתו.