המיאוס מהמערכת הפוליטית בישראל הולך וגובר והסיבות רבות: השחיתות והסיאוב של ראש הממשלה ושריו הבכירים, הבגידות בעקרונות, במצעים, באידיאולוגיות ובהתחייבויות של טרם-בחירות, הפיצול והסקטוריאליות: חרדים ליטאים וחרדים חסידים וחרדים ספרדים ודתיים לאומים ועולים מרוסיה, וחמורה מכל אלו התחושה המצטברת כי ממילא אי אפשר לשנות ואי אפשר להשפיע. מנהיגי המפלגות ממילא לא מקשיבים.
אני רופא. מנתח פלסטי שהקדיש את כל חייו המקצועיים לטפול בכוויות.הייתי מנהל מחלקה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.לפני 6 שנים עזבתי את בית החולים במטרה אחת: למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינאית בלב הארץ.
הצטרפתי למפלגת "מולדת" לאחר רצח רחבעם זאבי גנדי הי"ד. דווקא ל"מולדת" כי ראיתי במפלגה הזו ובעקרונותיה את המימוש הפוליטי של תפיסתי המדינית, הביטחונית ושל זהותי כיהודי לאומי גאה.
התכנית לטרנספר- מרצון שהגה גנדי, תכנית לפתרון בעיית הפליטים הערבים באמצעות יישובם מחדש במדינות ערב הייתה בעיני התכנית המדינית היחידה המתמודדת עם הבעיה.
הגדרת היסוד "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל" שאימץ גנדי הייתה הגדרת היסוד שלי כיהודי לאומי בארץ ישראל.
והיה עוד דבר אחד בגללו הצטרפתי למולדת ולא למפלגות ימין אחרות:"מולדת" הייתה מפלגה לא-סקטוריאלית.
היא הייתה מפלגה לדתיים ולחילונים,לעולים חדשים מרוסיה ומאתיופיה ולקיבוצניקים ילידי הארץ,למתנחלים ולתושבי גוש דן. אך לאחר שש שנים בהם שירתתי בנאמנות את "מולדת" במסגרת סיעת האחוד הלאומי מצאתי עצמי במציאות שונה : "מולדת" החליטה להתפרק, ולהתמזג לתוך מפלגה דתית-מסורתית חדשה. מפלגה זו תהיה - כפי שהצהירו מנהיגיה - "הבית החדש של הציונות הדתית"
לא עזבתי את הרפואה כדי לבנות בית חדש לציונות הדתית, ולהבנתי, ההסתגרות במגזר הציונות הדתית היא רעה-חולה. במקום לפתוח את המפלגה לכל הפטריוטים היהודים, חילוניים ומסורתיים ודתיים-המפלגה החדשה מסתגרת בתוך מגזר. הציונות הדתית , בעלת זכויות מפליגות בחינוך ובהתיישבות – לא תוכל להתמודד על מנהיגות מדינת ישראל אם תסתגר בתוך המגזר. גם אם המפלגה החדשה תציג מועמד או שניים שאינם חובשי כיפה כדי להצטייר כמפלגה "פתוחה" - איש לא יתבלבל: "מולדת" ו"האיחוד הלאומי" נבלעו בתוך המפד"ל. "הבית החדש" אינו אלא מפד"ל חדשה.
מנהיג המפד"ל זבולון אורלב הוכיח עצמו כפוליטיקאי ממולח, בשיטת "הפרד ומשול" הוא הצליח "להחזיר הביתה" את כל פורשי המפד"ל ולצרף אליהם גם את יו"ר מולדת,הרב בני אלון. לצבור הלאומי-שאינו-דתי , ולציבור הדתי שאינו רוצה להצביע למפלגה מיגזרית - אין כתובת הצבעה.
גם בבחירות הקודמות נמנע הציבור הזה מלהצביע ל"איחוד הלאומי –מפד"ל. הם הצביעו "ליכוד" או "ישראל ביתנו", או שנשארו בבית.
עבור הצבור הזה הוקמה מפלגת התקווה.
כך נוכל לחזק את כוחו של המחנה הלאומי.
בנקודה זו ודאי מורמות הרבה גבות בתמיהה: איך יכול פיצול להגדיל את כוחו של המחנה הלאומי?
גם אני הייתי משוכנע בעבר כי רק חיבור של מפלגות ויצירת מחנה גדול יכול לנצח בבחירות. אבל יש לזכור כי בבחירות 2003 התמודדה רשימה משולבת : "האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו". התמודדה וקיבלה 7 מנדטים. היועצים האסטרטגיים שלנו אמרו לנו כי אם נתפצל – נכפיל את כוחנו. זה נשמע לי אבסורדי. אבל כך היה. בבחירות 2006 קיבלה ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן 11 מנדטים, וה"איחוד הלאומי" – 9. וגם אם נמנה את המנדטים של המפד"ל שהצטרפה לאיחוד הלאומי נראה כי המחנה הזה כולו , על כל מרכיביו , גדל בעקבות הפיצול מ-12 מנדטים ( איחוד לאומי+מפד"ל + ישראל ביתנו) ל-20 מנדטים.
ולכן, בבחירות לכנסת ה-18 העומדות להתקיים ב-10 בפברואר 2009 , ובניגוד לרצוני, ולמרות מאמצי לאיחוד המחנה הלאומי כולו, מאמצים שלא עלו יפה – תתמודד "האיחוד הלאומי-מפד"ל" החדשה על קולות מגזר הציונות הדתית, ו"התקווה" – על קולות כל נאמני ארץ ישראל שאינם רוצים להצביע עבור רשימה דתית.כך לא נאבד קולות של אלו שהצביעו ליכוד כי חשבו בטעות שמדובר במפלגה לאומית-ומצאו את קולותיהם מחזקים את שרון לעקור לגרש ולהרוס. לא נאבד את קולותיהם של אלו שבלית ברירה ישקלו להצביע ליכוד כשהם מנסים לשכוח כי נתניהו הצביע בכנסת עבור גירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון, ועתה הוא מכריז שהוא רוצה להקים ממשלה עם "קדימה" ומכניס לשורותיו אנשי שמאל מובהקים כדן מרידור, עוזי דיין ואסף חפץ. גם נוכחותו של פייגלין בליכוד – אינה יכולה להכשיר את המפלגה הזו בעיני נאמני ארץ ישראל. פייגלין הוא איש מצוין. נאמן לארץ ישראל ולתורת ישראל, אך כל מי שייתן קולו לליכוד משום שפייגלין קורא לו לעשות כך – ימצא עצמו מוסיף כוח לנתניהו. לא לפייגלין.
בהתמודדותה של "התקווה" נוכל לזכות גם בקולות רבים של מצביעי ליברמן שלא שמו לב כנראה שהוא רוצה לחלק את ירושלים ולהקים מדינה פלשתינאית בלב הארץ-ועוד לצרף אליה את המשולש ואת ואדי ערה.
כך נוכל ליצור בכנסת הבאה קואליציה עם כל המפלגות בצידה הימני של המפה הפוליטית-אבל זו תהיה קואליציה "מחושקת מימין", כדי למנוע מנתניהו גלישה אל המרכז-שמאל הדוגל בהקמת מדינת טרור ערבית בלב הארץ.
יהיו אולי כאלו שיחששו להצביע עבור מפלגה שתגרום לליכוד לא להיות המפלגה הגדולה ביותר. הם חוששים כי הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ציפי לבני. אבל החוק קובע כי הנשיא צריך להטיל את הרכבת הממשלה על מי שיש לו מירב הסיכויים להרכיב ממשלה. ציפי לבני נכשלה במשימה הזו רק לאחרונה. לא גודלה של המפלגה המובילה קובע אלא גודל המחנה. אם הפלח "הימני" של המפה הפוליטית ( והמפלגות הדתיות מזוהות בתוך הפלח הזה ) - ירכיב נתניהו את הממשלה. אם מחנה השמאל ( קדימה, העבודה, מר"ץ והמפלגות הערביות) יהיה גדול יותר – תוטל הרכבת הממשלה על ציפי לבני. אוי לנו אם כך יקרה – אבל גם האפשרות שנתניהו יפנה שמאלה וירכיב ממשלת מרכז-שמאל צריכה להדיר שינה מעינינו. אנו זקוקים לנתניהו "מחושק מימין". כך תעשה "התקווה".
יו"ר "מולדת", הבית הפוליטי הקודם שלי, החליט לקחת את המפלגה שהקים רחבעם זאבי-גנדי הי"ד ולמזג אותה בתוך המפד"ל. כיוון שכוונתו זו הייתה ברורה לי זה מספר שנים - הוקמה מפלגת "התקווה".
וכשנסתם הגולל על התקווה ש"מפד"ל החדשה" תהיה מפלגה לכלל ישראל, ולא תסתגר מאחורי חומות המגזר, עם קישוט "מסורתי" כזה או אחר - החלטתי להצטרף למפלגת "התקווה" ולהתמודד על הנהגתה.
אני משוכנע כי בכנסת הבאה נשתף פעולה עם כל המפלגות שיהיו נאמנות לארץ ישראל.
אני משוכנע כי במהלך זה נצליח להגדיל את כוחו של המחנה הלאומי בכנסת ולמנוע עקירת ישובים והקמת מדינת טרור ערבית בלב הארץ.
אני משוכנע כי המפלגה הזו מעניקה תקווה חדשה לעם ישראל.