יחצ"נות אמריקאית בחינם
שוב אותה מדיניות. כמו במקרה עסקת החטופים, כמו במקרה ציפי לבני, וכמו במקרה ההתנתקות, התקשורת קודם כל לוקחת צד באופן קיצוני עד כדי מבחיל, ורק אחרי שהסיפור גמור היא נזכרת להרהר שנית.
לאחר שבמשך שבועות ארוכים הפכה התקשורת את ברק אובמה למשיח השחור על הסוס הלבן, לאחר שהעיתונות שלנו נראתה כמו חוברות פרסום למטה אובמה באופן שהיה גורם לכל אמריקאי ממוצע, גם אם הוא מתומכי אובמה, לחוש בוז עמוק כלפי החד צדדיות המשוועת, אחרי כל זה פתאום ביום הבחירות ניתן היה לשמוע בגלי צה"ל את אחד מפרשני התחנה מסביר שבעצם אובמה מתכוון ליצור קשר עם איראן, להחזיר את המגעים עם סוריה ולהכיר בחמאס. פתאום ב'ידיעות אחרונות' נזכרו, אחרי שהעניקו לאובמה מסע יחצ"נות חינם, שאובמה בעצם "בדרך לאיראן", כך אמרה הכותרת, ושמעכשיו כבר לא תהיה אוזן אמריקאית קשבת לבכירים ישראליים שיבקשו למנוע הקמת משרד אינטרסים אמריקאי באיראן. כמו כן מלמד אותנו פתאום שמעון שיפר ש"חאלד משעל ייהנה מבחירתו של אובמה". פתאום נזכרו בערוץ 2 שבין ה'ברק' ל'אובמה' מסתתר גם השם 'חוסיין' שאתו הקפידו להסתיר טוב כל כך, וכן הלאה וכן הלאה.
וכך כרגיל, בהגינותם הרבה נותנים כלי התקשורת שלנו במה לשתי הדעות. הבעיה היא שאת הדעה המתנגדת הם משמיעים רק אחרי שהויכוח הסתיים. באמת תודה לכם.
ועוד הערה מהמולת אובמה
בין הפרשנים המכרכרים ב'ידיעות אחרונות' סביב ברק אובמה, לצד נחום ברנע שקבע בהתלהבות ש"אובמה שייך לאמריקה החדשה: רב גזעי רב תרבותי", ולצד סבר פלוצקר שהחרה אחריו וקבע שיש להצביע עבור אובמה "בגלל צבע הדעות" וש"המפנה הגדול קשור בתמהיל הייחודי שמביא עימו אובמה", לצד שני אלה מצאתי בעמוד הראשי של העיתון עוד מתלהבת אחת, אורלי אזולאי שמה, מבכירי העיתון גם היא, וגם היא מתרפקת על דמותו של המנהיג השחור וקובעת שבחירתו תהיה "הסוף למלחמת האזרחים".
מה שקצת הפריע לי זה שבכל מאמרה של אזולאי לא מצאתי איזה גילוי נאות שיזכיר לי שאזולאי כתבה ספר על אובמה "אובמה – יש לו חלום", ואולי עלול להתגנב לליבנו חשד שהיא צריכה במאמר התמיכה הזה בדרך אגב גם לקדם מכירות. חבל שהייתי צריך לעבור למוסף העיתון כדי למצוא שם פרסומת לספר ולעשות את ההקשר לבד.
מי ייצא לתבוע את אובמה?
אני מקווה שכבר יצא עורך דין נמרץ לארצות הברית להגיש תביעה נגד ברק אובמה על כך שההתלהבות העיתונאית ממנו דחקה את העיסוק השנתי ברצח רבין והדיונים על הסתת הימין אז והיום לעמודים 11-12.
עובדות השטח
שרת החוץ ציפי לבני קבעה השבוע שאהוד אולמרט (ראש הממשלה, אם שכחתם) לא יכול לקבוע עובדות מדיניות בשטח ולסגור עסקאות עם הסורים.
בתגובה זריזה יצא הפרשן האובייקטיבי של 'מעריב', בן כספית, במאמר בעמודי החדשות (בלי מאמר מקביל שיטען את ההיפך, ולו למען תחושת האיזון) תחת הכותרת: "למה לא גברת לבני?".
במאמר הזה הוא מסביר שאי אפשר לחכות עד שתהיה כאן ממשלה חדשה כי העניינים בוערים מדי. במילים אחרות: עזבו אותנו מדמוקרטיה, רצון העם ושאר שטויות וקשקושים. כעת יש לנו אפשרות לקדם מהלך מדיני ולמכור לסורים את הגולן, אז יאללה לעבודה.
אגב, כדי לבאר לנו שהעניינים אכן בוערים משחיז כספית את עטו וכותב שחייבים למהר כי "בינתיים גופות רבות נערמות", ולכן "המאמץ לשלום צריך להימשך כל הזמן". לכאורה רעיון מרתק. ביני לבין עצמי אפילו חששתי לרגע שכאשר ארצה לצאת מדלת ביתי לא אוכל לפתוח את הדלת מרוב ערמות של גופות, שחסרונו של התהליך המדיני גרם להן, אבל אז התעוררה אצלי מחשבה נוגה ובלתי לגיטימית בעליל שאולי הבעיה היא שדווקא המאמץ לשלום, זה שבן כספית מקדם בלהט גדול כל כך, דווקא הוא שגרם ללא מעט גופות, ודווקא אם נעצור את התהליך הזה תיפסק הערמת הגופות. מה דעתך, מר כספית?
טוב לי או רע לי – גרסת גל"צ
שימו לב מה טוב לישראל ומה רע לישראל, גירסת אילאיל שחר, הכתבת המדינית של גלי צה"ל:
לאחר פרסום תוצאות הבחירות בארצות הברית אמרה שחר שכלל לא בטוח שממשל שנחשב ידידותי לישראל הוא בהכרח גם טוב לישראל. איך היא יודעת? הנה היא מסבירה – "עובדה היא שממשל בוש, הידידותי לישראל, לא קידם את המו"מ המדיני עם הפלשתינים", כה אמרה שחר והבהירה לנו מה אנחנו צריכים לחשוב: מו"מ מדיני עם הפלשתינים הוא הטוב המוחלט עבור ישראל, ומי שלא מקדם אותו כנראה שהוא לא ממש טוב לישראל. אתם הבנתם את זה?
מקהלת המתנחלים
בנו של הרב עובדיה יוסף ביקר השבוע בחוות פדרמן וראה את תוצאות ההרס שם. לפני הכתבה (גל"צ) שעסקה בביקור הזהירה יעל דן את מאזיניה שהרב אמר דברים חמורים שמתווספים על הקללות שהטיחו המתנחלים בחברון על צה"ל.
לדאבוני אינני זוכר את הציטוט המדויק אבל העיקרון ברור – שמואל בן ישי הוא שקילל, אבל עבור יעל דן בן ישי הוא כלל המתנחלים גם יחד. עבורה כנראה כל המתנחלים עמדו בשורה ארוכה ולאחר תרגולים וחזרות מפרכות באולם המקהלה של עיריית אריאל, הטיחו את הקללות בשירה אחידה ומופתית.
אגב, יצוין לשבח יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, שמיהר לעלות לשידור ולהעמיד את דן במקום, עד שהיא עצמה נאלצה להודות שיתכן ובשטף הדיבור של שידור חי נאמרים דברים לא מדויקים. מעניין שבדיווחים על האנרכיסטים, מפגיני נעלין ושאר משועממי יום שישי שטף הדיבור לא מביא אף אחד לטעויות דרמטיות במיוחד. טעויות יש רק כשמדברים על הימין. מעניין.
טפטופים
בלילה שבין שלישי לרביעי ירו מחבלי הרש"פ עשרות רקטות קסאם לעבר יישובי עוטף עזה. שתיים פגעו באשקלון. אחת במרכז העיר ואחת באזור התעשייה. עד כאן נתונים שנשמעים ממש כמו מלחמה או לפחות עילה למלחמה. אבל יש מי שזה לא כל כך מתאים להם, כי הרי אנחנו בעיצומה של רגיעה, לכן הבהיר לנו רוני דניאל, הכתב הצבאי של ערוץ 2, שאין לחמאס כוונה להפסיק את התהדייה, חוץ מ"טפטופי קסאמים פה ושם", כלשונו. עכשיו נרגענו. זה לא קסאמים שיכולים היו להרוג כמה מתושבי אשקלון או אחד הישובים האחרים. זה רק 'טפטופי קסאמים', ועם טפטופים אנחנו יכולים להסתדר. טפטופים זה כלום. העיקר – תהדייה, ירום הודה.
מי מפחד
לידיעת עודד בן עמי: כשניסית להרגיע אותנו מברק אובמה בשידור בגלי צה"ל, לא ראוי היה להגיד ש"היהודים הרי מתפללים כל בוקר אשרי אדם ירא תמיד", (ולכן לא נורא אם יפחדו קצת. הם הרי רגילים...).
לידיעתך, היהודים לא מתפללים ככה. אין אצלם משפט כזה שאותו הם מתפללים כל בוקר. המשפט הנכון הוא 'אשרי אדם מפחד תמיד' ומדובר בפסוק שכלול בספר משלי ולא באחת התפילות. אמנם המשפט הזה אינו חלק מהמבחנים לגלי צה"ל, אבל בכל זאת מומלץ לדעת את הפרט הזה.
ביילין בעסקים:
בעוד הכנסת והתקשורת מבכה את הפרידה מיוסי ביילין שפרש לעסקים זוהרת בבדידותה ההתייחסות של המדור הסאטירי 'אפעס' של 'ידיעות אחרונות' לסוגיה. הנה היא, לעיונכם:
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: