מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוש, קרא בנאום בכנס לשכת רואי החשבון לציבור לפעול למיגור השחיתות, " הציבור חייב להתעורר מ"התרדמה החלקית" שנפלה עליו, או שהפילו עליו. "דעת הקהל" היא הערובה הראויה לתיקונם של דברים. אם הציבור ייפנה אל נבחרי העם, נציגיו במוסדות הלגיטימיים של המדינה, ולמועמדי הבחירות לכנסת ויתבע עלבונו של המושג "מאבק בשחיתות", שנתרוקן מתוכנו".
המבקר הוסיף "אם הציבור ואמצעי התקשורת יעמדו לימינם של גופי אכיפת החוק כחומה בצורה וייתנו לגופים אילו גיבוי ציבורי ותמיכה מלאים. אם הציבור יוקיע את התופעות של בזבזנות ואי הקפדה על הקופה הציבורית. אם הציבור יבין שבסיס השחיתות הציבורית נעוץ בחלקו הנכבד, במערכת של "הון-שלטון", או אז, ניתן יהיה להציל, מבעוד מועד, את החברה הישראלית מהתדרדרות מסוכנת ונוכל למנוע, כולנו יחד, את ה"מקום הרע באמצע" שיקבלנו במדד השחיתות הבינלאומי. רק כאשר החברה תדון את עובדי הציבור באמות מידה של "טוהר המידות" ואתיקה, נוכל להביא לישראל טובה יותר, נקייה, טהורה וערכית יותר".
לינדנשטראוס אף רמז לאישי ציבור שאינם נלחמים בשחיתות אלא אף מעצימים אותה, "מישהו בתוכנו, אולי בכוונה תחילה, יוצר זילות ואולי ניטיב לומר גיחוך למושג "טוהר המידות" שהוא ניגודו של המושג "שחיתות". הציבור מתחיל לגלות חוסר סבלנות למושג זה ולאחרונה אתה שומע, וליבך דואב, ביטויים בנוסח "נמאס לי לשמוע משחיתות" ו"יפי נפש" מוסיפים נדבך בהגדירם את הנאבקים בשחיתות "טהרנים" ולעיתים "מוזרים", "בעיתיים" ויש המרחיקים, אפילו, לתחום הפסיכולוגיה כמשקף את בעיותיו האישיות של הנאבק בשחיתות".
לדבריו "המושג "המאבק בשחיתות" הופך איפוא לקלישאה חסרת משמעות, מילה ריקה, חסרת תוכן ממשי היוצרת גלי הסתייגות וגימוד בין המשתמשים בו".