נשיא המדינה, שמעון פרס, נשא אחר הצהריים (א') דברים בטקס הדלקת "נר יצחק" בבית הנשיא לזכרו של יצחק רבין. "בהיוודע דבר הירצחו של יצחק", הזכיר פרס "התמלאו רחובות ישראל בצעירים וצעירות, נשים וטף, אמהות וחיילים. הם לא יכלו לעצור את זרם הדמעות וביד רועדת הדליקו נרות נשמה. הדמעות היו דמעות של יתמות. הנרות היו של תפילה".
"הנר שהדלקנו כאן הוא נר נוסף, להאיר את דרכו ומפעלו של מדינאי ומצביא בישראל. עומד בו הפתיל הדמוקרטי שמחזיק את שלהבת השלום", ציין פרס והוסיף "הבהוּבֵי האורות בליל הרצח היו ביטוי לאהבה ולהוקרה שהמוני ישראל רחשו ליצחק, לדרכו ולבשורת השלום שלו. המֶּסֶר שיצא מליבו הטוב של הציבור היה חד וברור: לא לתת לאופֶל לשרור, לא להניח לאמת לגווֹע, לא לאַפשר ליעוד להחוויר. ה"שיר לשלום" יוּשַׁר מחדש במציאות של שלום".
פרס המשיך ואמר כי "יצחק נרצח בהיותו במעלה הנתיב התלול, שבו צעדנו יחדיו שלוּבֵי דעת, כדי להוביל את מדינת ישראל אל הגשמת חלומו של עם ישראל מדורי דורות – שלום לכולם ובטחון לכל אחד".
"יצחק הלך במסלול מלא מתנכלים. לא הביקורת הדמוקרטית והלגיטימית היא שאיימה, אלא חיצי ההסתה ורומחי המשטמה, עטופים בשקר של קדושה, הם שכוונו אליו והשתיקו את ליבו. הם כוונו למוביל כדי לעצור את המסע. מסע של ערכים ומסע של יעדים. הרי חונכנו על חירות. לצאת מבית העבדים במצרים ולא ליצור בית אדונים במקום אחר".
עוד אמר פרס כי "הלכנו יחד כדי לסלול דרך ליעד השלום. וככל שהתקרבנו אל מטרתנו, כן גבהוּ המִּתְלוֹלִים וכן גברו הקולות שניסו להפחידנו. קללות, נאצות ואיומים, ולעתים בשם השם, היו מנת חלקנו, ובעיקר מנת חלקו של יצחק. אך הוא הלך בראש, באומץ וּבהתמדה, ללא רתיעה וללא פחד. הוא האמין בכל נפשו כי אנחנו משרתים את האינטרס הציוני והלאומי העליון ביותר – ומן התחושה, מן האמונה הזאת הוא שאב גבורה נדירה".
"ואז – להוותנו – בעיקול הכמעט-אחרון שלפני הפסגה, ארב המרצח וירה ביצחק את כדורי המוות. ענן קודר ירד לפתע, אפף את האופק. הדרך קדימה התאבכה והתארכה, והיד עודנה מגששת, והנתיב הברור, הפך לאט לאט לדרכו של הרוב המכריע בעם".