נשיא המדינה, שמעון פרס, נשא דברים הערב (שעון ישראל) בפני העצרת הכללית של האו"ם. זאת כחלק ממפגש הפסגה הבין-דתי המתקיים ביוזמת מלך סעודיה.
בפתח דבריו הזכיר נשיא המדינה את רצח רבין וסיפר לשומעיו כי "לפני כמה ימים צוין יום הזיכרון השלושה עשר לרצח יצחק רבין, ידיד יקר שהיה שותפי למסע. הוא נרצח שעה ששפתיו דקלמו שיר של שלום. מתנקשים יכולים ליטול חיים, אך לא להרוג חלום. באותו לילה גורלי בכיכר עמדנו יחד ושרנו לשלום, פסגת כיסופיו של עמי במשך דורות. ואז הגיעו שלוש יריות".
פרס הזכיר את הגעתם לישראל של מנהיגים רבים מהעולם, ובהם רבים ממנהיגי ערב, להלוויית רבין. "לא נותרנו לבדנו ביגוננו. רבים שהוקירו את חזונו של רבין מכל רחבי העולם הגיעו כדי לעמוד לצדנו ולהשתתף בצערנו. היו שם מנהיגים ערבים ומוסלמים. נראה היה כי הצער ניפץ את החומות. הטרגדיה איחדה את בני כל הדתות, היגון שפך אור על המכנה המשותף שבינינו – הצימאון לאחווה והשלום המקנן בלבנו". 
"מתנקשים יכולים ליטול חיים, אך לא להרוג חלום". (פרס)
"ישנם באזורנו ילדים רבים הנושאים את שמות נביאינו והם יקרים לנו מכל. מדוע נגזר על משה, מוזס ומוסא, אברהם, אייברהם ואיברהים לגדול אל תוך עוינות ומצוקה? כפי ששאלו נביאי ישראל: האין כולנו בני אותו האב? האם לא נוצרנו על ידי אל אחד? מדוע אנו מפרים את ברית אבותינו ונוהגים בכחש איש כלפי רעהו? כפי שאמר אברהם לאחיינו לוט: "אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ.. כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. (בראשית י"ג, ח')".
פרס מציין כי "זו הייתה הקריאה הראשונה בהיסטוריה לשלום בין אחים. ביחסים שבין אחים אסור שתהיה אלימות או שליטה מסוג כלשהו. ויש לקדש את אותו האל שבשמיים. הדת מעבירה את קולו של האל אל האדם, כפי שהוגדר בספר תהילים: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב? סור מרע ועשה טוב. בקש שלום ורדפהו".
פרס קבע בפני שומעיו כי "פגיעה בבן אדם כמוה כפגיעה בקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". עוד הוסיף ואמר כי "כאשר פצצות גרעיניות, טילים ארוכי טווח, טרור חסר אבחנה והסתה פרועה מכתיבים את סדר היום, הגיע הזמן לשנותו".
בדבריו הפליג נשיא המדינה להיסטוריה של הקשר היהודי ערבי בארץ ישראל וסיפר כי "תקומתם הלאומית של היהודים והערבים התרחשה כמעט באותו זמן ובאותו מקום. הזמן היה קצר והאדמה צרה מלהכיל. אולם, עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה נפתח חלון, כאשר האמיר פייסל והנשיא וייצמן שאפו ליצור אווירה חדשה. הם נפגשו לפני 89 שנים, בנובמבר 1919, כדי להכריז על הבנה בין שני העמים, שנולדו באותה העריסה ויכולים היו לחסות בצילם של אותם עצים, הזית העתיק והדקל הטמיר".
פרס הזכיר את הצהרתם של השניים ולפיה "מתוך הכרה בקרבת הדם בינינו ובקשרים עתיקי היומין בין ערבים ליהודים, ומתוך הכרה בכך שהדרך הבטוחה להגשים את שאיפותיהם הלאומיות היא שיתוף פעולה הדוק ביותר..." את הדברים ההם הגדיר פרס כ"מדינאות גדולה ונבונה, בעת הראויה לכך".
"התעמתנו האחד עם השני. נטשנו התקווה והולדנו חמדנות. חמדנות בנתה חרבות. להבי החרבות הללו חתכו את האדמה והציתו איבה, וכך הולידו אזור של חסמים וחומות שהלכו וגדלו, על חשבון גשרים שנעלמו". (פרס)
בהתייחסו לשנים שחלפו מאז אותם ימים אמר הנשיא כי "לא הלכנו בדרכם. תחת זאת, התעמתנו האחד עם השני. נטשנו התקווה והולדנו חמדנות. חמדנות בנתה חרבות. להבי החרבות הללו חתכו את האדמה והציתו איבה, וכך הולידו אזור של חסמים וחומות שהלכו וגדלו, על חשבון גשרים שנעלמו. רבבות גברים ונשים מכל הצדדים קיפחו את חייהם. רבים הפכו נכים, אחרים איבדו את בתיהם והפכו פליטים. הון עתק נשפך על רכישה, אחזקה ותחלופה של תחמושת שגורלה הבלתי נמנע התיישנות; משאבים הוצאו על מעשי איבה במקום על קידום החיים".
פרס הוסיף וקבע כי "אין כל נחמה למשפחות שכולות או לילדים יתומים, זולת קץ האלימות ושפיכות הדמים", והזכיר את הפתגם הערבי האומר ש"שלושה אירועים הם בלתי הפיכים: חץ ששוגר מקשתו, מילה שיצאה מהפה וכדור שפילח את הלב".
"איננו יכולים לשנות את העבר, אולם אנו יכולים לעצב את עתידנו. זה נראה אפשרי יותר היום לאור ההצעה הסעודית, שהפכה ליוזמת השלום הערבית. האופן שבו מציירת היוזמה את עתיד האזור מעניק תקווה לעמים ומשרה ביטחון בקרב האומות", קבע הנשיא פרס והזכיר כי "יוזמת השלום הערבית מצהירה כי: 'פתרון צבאי לסכסוך לא ישיג שלום או יעניק ביטחון לצדדים'. ישראל מסכימה עם ההנחה הזו. 'שלום צודק וכולל במזרח התיכון הינו האופציה האסטרטגית של המדינות הערביות'. זוהי גם האסטרטגיה של ישראל".
פרס קרא למנהיגים להכיר "בקץ הסכסוך הערבי-ישראלי, כוננו שלום עם ישראל והעניקו ביטחון לכל מדינות האזור. כוננו יחסי נורמליזציה עם ישראל בהקשר של שלום כולל. הפסיקו את המשך שפיכות הדמים, ובכך תאפשרו למדינות הערביות ולישראל לחיות בשלום וביחסי שכנות טובה, והעניקו לדורות הבאים ביטחון, יציבות ושגשוג".
בדבריו הזכיר את ניסיונות העבר להגיע להסדר מדיני בין ישראל למדינות ואומות ערב, מול מצרים, מול ירדן, בהסכמי אוסלו, ביציאה מלבנון ובפירוק הישובים מרצועת עזה. "היום אנו מתקדמים במו"מ עם הפלסטינים ובוחנים את הסיכויים לשלום אמת עם הסורים – הסכסוך האחרון שנותר. אולם, באזורנו פועלים אלה הניזונים משנאה, המנסים להעמיק את התהום ולהגביה את החסמים, אלה החותרים למחוק עם אחר ולאפשר הרג"
"זה נראה אפשרי יותר היום לאור ההצעה הסעודית, שהפכה ליוזמת השלום הערבית. האופן שבו מציירת היוזמה את עתיד האזור מעניק תקווה". (פרס)
"על מנת לעמוד מול אלה המעודדים מדון ואלימות, עלינו לשאת את דגל האחווה והשלום. תהיה זו בשורה טובה לעולם במצוקה", אמר הנשיא והוסיף כי "הדבר ישים קץ לסכסוכים רבים ויציע הסכם כולל לכל העמים; חירות אמיתית, ללא שליטה או כיבוש, שיתוף פעולה כלכלי גלובלי ויחסי תרבות – חזון חדש לאזור כולו".
באשר לעצם התכנסותה של הועידה הבין-דתית ציין פרס כי "פגישתם של מנהיגי דת יכולה להצמיח אחריות עצומה, והם יכולים לקרוא למאמיניהם, מכל האומות ומכל העמים, לשרת את השלום. אנו יודעים היטב כי בניית גשרים תבטל את הצורך בחומות. הבה נגאל את העולם מהתפיסה לפיה קללה שאין להסירה רובצת מעל שמי האזור"
"היסטוריה המשותפת שלנו ידענו תור זהב, שבו חיינו כידידים ואחים. הדיאלוג הבין-דתי יכול לרומם את הרוחות ולהביא משב רוח רענן לעמים של היום ושגשוג למחר. הבה נחדש את האמונה באל אחד עבור כולנו", קרא הנשיא שחתם את דבריו בקביעה ש"זוהי מחויבותם של מדינות ומנהיגי דת, לא להירתע מקשיים ולא להתכופף בפני סיכונים. החתירה לשלום תצדיק את תפילותינו ותיצוק משמעות חדשה לחיינו וערכים מחודשים לילדינו. השלום הוא לא רק אינטרס. זוהי הבטחה שניתנה לנו משחר הימים ומפסגות ההרים הגבוהים והקדושים".