שבת "חיי שרה" בחברון היא הזדמנות להזדהות והתחברות עם אבות האומה, וגם מחאה נגד מדיניות האפליה וההסתה.
חברון זכתה לסגולות מיוחדות ורבות: ראשית התיישבות אברהם בארץ ("ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון"), עיר חיי האבות והאמהות וגם מקום מנוחתם, ראשית קנין הארץ, ראשית מלכות דוד, עיר כהנים, ועוד ועוד. בדורות האחרונים זכתה חברון גם לפרק מפואר נוסף: התחדשות הקהילה היהודית בעיר, אחר שנהרסה והושמדה בטבח בפרעות תרפ"ט.
למשחררי חברון במלחמת ששת הימים בתשכ"ז ציפתה שמחה גדולה אך גם פגישה עם מציאות קשה: הרובע היהודי הושמד כליל, בית הכנסת אברהם אבינו הפך לגל חורבות ואשפה ודיר בהמות, ובבית העלמין המצבות נופצו ונעלמו, ושטחו הפך לגן ירק. כל בר דעת ומצפון ציפה כי ממשלת ישראל תיגש מייד לפינוי ההריסות, החזרת הרכוש היהודי לבעליו וחידוש היישוב. אך כאן ציפתה האכזבה המרה: ממשלת ישראל לא עשתה מאומה, להיפך: היא המשיכה להחזיק ברכוש הנרצחים היהודים כ"רכוש אויב", ואף המשיכה להשכירו לשודדים ולרוצחים הערבים.
רק אחרי מאבקים קשים הותר לשרה לנחשון לקבור את בנה בבית העלמין, רק אחר שפרופ' טבגר ז"ל נעצר פעמים רבות זכינו לחשוף את שרידי בית הכנסת אברהם אבינו, ורק אחרי מאבק וקרבנות הותר לרבנית לוינגר וחברותיה להתיישב עם ילדיהן בבית הדסה. כל צעד בחברון היה מלווה במאבקים ובמסירות נפש.
גם כיום המצב היסודי לא השתנה: רוב הרכוש היהודי, כמו 'מצפה שלהבת' (ה'שוק') עדיין ריק והרוס, והממשלה מסרבת להחזירו לבעליו או להשכירו ליהודים. יתר על כן: בעוד הערבים בונים בהיקפים אדירים של מיליוני מ"ר לשנה, על היהודים נאסרה כל בניה והתפתחות. קשה להאמין, אך בעולם ישנו כיום מקום אחד בו נאסר על יהודים לבנות ולקנות בית: בחברון. חברון הערבית וההרים סביבה מתכסים במהירות עצומה בבנייני ענק, אך על היישוב היהודי בקרית ארבע-חברון נגזרה גזרת חנק. מדיניות כזו לא היתה קיימת בחברון מעולם. אפילו השלטון העותומני אפשר ליהודים לקנות ולבנות בתים באין מפריע. אז איש לא העלה על דעתו להפלות יהודים לרעה; כיום זו הנורמה.
כידוע לכל, ערבים בונים אלפי בתים בלתי חוקיים בשני צידי הקו הירוק; איש במערכות 'אכיפת החוק' אינו מעז להרוס אותם, כולל בתי משפחות מחבלים ורוצחים. רק בתי משפחות יהודיות נהרסו בשבועות האחרונים באכזריות, ילדיהן הושלכו החוצה יחפים, רועדים ובוכים באמצע הלילה, וכל רכושם נהרס. איך אפשר לכנות "מדיניות" כזאת?
התמזל מזלו של אברהם אבינו, שקניית מערת המכפלה נעשתה לפני אלפי שנשנים; כיום ספק אם היה עולה בידו לקנותה. הדוגמא ניצבת מול עינינו; לפני כשנתיים רכש תורם יהודי מארה"ב את "בית השלום" בסכום של כמעט מיליון דולאר, ומשפחות יהודיות נכנסו לגור בו. מייד הוצא נגדן צו פינוי ע"י שר ה'בטחון' פרץ, ובמקביל מונתה מחלקה במשטרה כדי להוכיח כביכול, שמסמכי הקניה "מזוייפים". כל העוסקים בענין, כולל כל הקצינים והשופטים - יודעים שהמוכר הערבי מכר את הבית; הוא נראה בקלטת מקבל וסופר את הכסף, ואף הוקלט והושמע מספר איך הוא מכר את הבית ושיפץ אותו עבור הקונה היהודי; למרות זאת, הפרקליטות דורשת שהיהודים יצאו מהבית. דרישה כזאת, כך הודתה משפטנית בכירה במערכת, לא היתה מועלית לולא היו הקונים יהודים. כיצד לכנות אפליה כזו המתבצעת נגד יהודים בגלוי ולעין השמש?
יתר על כן: בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית הפכה ללגיטימית הקריאה הגזענית- האנטישמית לגרש את יהודי חברון. תארו לעצמכם, לדוגמה, שאחרי פרעות יום הכיפורים היה איש ימין או רב משמיע קריאה לגרש את כל הערבים מעכו; ללא ספק, הוא היה מוצא את עצמו בכלא באשמת גזענות, הפרת שלום הציבור וכו'. רק יהודים – דמם, כבודם, רכושם וזכויותיהם מופקרים. בכל מקום בעולם קריאה לגירוש יהודים מעיר מסוימת היתה מוגדרת כאנטישמית; רק פוליטיקאים ועיתונאים "ישראלים" מרשים לעצמם להטיף בגלוי לקיום צוואתו של המופתי הנאצי אל חוסייני, שהסית לפרעות תרפ"ט, זמם ושאף לגרש את יהודי קהילת חברון.
מול נחשול זה, יהודים רבים חשים חסרי אונים: כוחות הסמאל חזקים ודורסניים. אך אלפי העולים לחברון לשבת חיי שרה, שבת קנין הארץ, חשים את ה'רוח האחרת' - תחושת עוצמה ובטחון פנימי נובעים ממערת המכפלה, כמו כלב שהשתטח על קברי אבות, וזעק – "אבותי, בקשו עלי רחמים, שאנצל מעצת מרגלים!". שבת חיי שרה היא שבת של הזדהות והתחברות, וגם של מחאה נגד הגזענות, האפליה וההסתה. אמנם התנאים אינם "חמישה כוכבים" – אבל לנו מספיקים "ארבעה כוכבים": ארבעת הזוגות במערת המכפלה, המעניקים לנו השראה וזכות אבות ואמהות.