הרב שלמה גורן (במקור גורונצ'יק), נולד בבעיר זמברוב שבפולין. בגיל 12 כבר החל ללמוד בישיבת "חברון" בירושלים, בגיל 17 פרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש", בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה". נשא לאשה את צפיה גורן, בתו של הרב "הנזיר".
בשנת תרצ"ו, עם פרוץ "המאורעות", הצטרף לארגון ההגנה ונלחם בשורותיה ובשורות צה"ל באזור ירושלים בתקופת מלחמת השחרור, ושימש כרב הצבאי הראשי מקום המדינה ועד שנת תשכ"ח, לאחר מכן הרב הראשי של תל אביב-יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל, בשנים תשל"ג-תשמ"ג, בשנים לאחר מכן עמד בראש ישיבת "האידרא" שבעיר העתיקה. הרב גורן נפטר לאחר מחלה בכ"ד חשוון תשנ"ה.
הרב גורן הקים את מערך הרבנות הצבאית בצה"ל, ושירת שנים ארוכות כרב הראשי של צה"ל בדרגת אלוף. בזמן מלחמת ששת הימים השתתף הרב גורן בכיבוש ירושלים, שם היה מראשוני המגיעים לכותל המערבי, ולאחר מכן פעל לכיבוש העיר חברון. באתר היישוב היהודי בחברון מובא ראיון בו מתאר את כיבוש מערת המכפלה: "בהגיענו התרגשות גדולה אחזה בי, במיוחד משהגעתי ל"מדרגה השביעית" הידועה לשמצה. עליתי עד למעלה בצד הצפוני של המערה – נתברר לי, שהשער סגור. דפקתי בדלת בחוזקה. "אפתח אל באב" הוריתי, "פתחו את הדלת". חשדתי שיש בתוך המערה ערבים. הם לא יפקירו את המערה וישאירוה ריקה כך. שמעתי קול האומר מבפנים: "מפיש מפתח" – אין לנו מפתח. הכיצד אין לכם מפתח ואתם נמצאים בפנים?! – חשדתי".
"שאלתי "מי סגר אתכם מבחוץ?" לאחר מכן נתחוור לי כי הדלתות ננעלו מבפנים ע"י בריחים. למעשה יכלו לפתוח את הבריחים ללא כל מפתח. שוב הוריתי "פתחו את הדלת",לא שמעתי כל מענה. ואז פתחתי באש על מנעול השער. עד היום אפשר לראות את החורים על דלת השער שנורתה. כך – חשבתי – נפרץ המנעול, אלא שהיו בריחים שמנעו את פתיחת הדלת. כמה פעמים הואקף ביקש לסתום את החורים האלה וביקשתי ממושל חברון שימנע מהם. כל קציני המערה מכנים את החורים האלה "החורים של הרב גורן"".
בימי הסכמי אוסלו התנגד בחריפות להסכמים, וחזה את שפיכות הדמים שתגרם בעקבותיהם. לאחר שנשאל: "האם חייל שקיבל פקודה לעקור ישוב יהודי ביש"ע חייב לבצעה בגלל שהיא התקבלה באופן דמוקרטי, או שהוא צריך לסרב פקודה", השיב: "ברור כי לפי ההלכה חייל המקבל פקודה הנוגדת את חוקי התורה, עליו לקיים את ההלכה של התורה ולא את הפקודה החילונית... ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה,ברור איפוא שפקודה מהצבא המפקירה את המצווה החמורה הזו, אין לה תוקף".
והוסיף: "בנידון דידן לא רק מצוות ישוב א"י עומדת בפני הפקודה הצבאית אלה גם איסור "לא תחנם"... וכאן הרי פינוי הישובים מיו"ש הוא כדי להסגיר את האדמה של הישובים לערבים, שהיא עבירה כפולה ומכופלת, ובוודאי שאין לכפות על חייל לעבור כמה עבירות חמורות של התורה".
בהיותו הרב הצבאי הראשי נודע בתקיפותו ובהקפדתו על שמירת ההלכה בצבא. התפרסם בפסקים רבים כהתרת עגונות דקר ובפסק "האח והאחות" לנגר, בעקבות עצמאותו התורנית שהתבטאה בפסק זה, התקיפוהו רבנים מהחוגים החרדיים.
במהלך השנה האחרונה נפטרה אשתו, הרבנית צפיה גורן.