שי הוא בחור צעיר תושב חיפה, מגדיר את עצמו 'חילוני' ולכן קצת מוזרה בעיניו הצעקה שיצאה מפיו כשמצא את עצמו נמלט על חייו מפיל אפריקאי אימתני במהלך טיול רגלי בקניה.

ראשיתו של האירוע באחד הטרקים רבים שעבר שי. הטרק הזה בפארק קנייתי יצא לדרכו בכפר בנדס כשהיעד הוא הכפר צ'וגוראיה. הגובה כשלושת אלפים וחמש מאות מטרים, האוויר דליל וכושר גופני גבוה הוא מחויב המציאות.

למסעות שלו מעדיף שי לצאת בקבוצות זעירות אם בכלל. במקרה הזה הוא הסתפק בחברתם המצומצמת של שני קנייתים ששכר להדרכת המסע.

"באמצע הדרך אני רואה גללי ענק. שאלתי את הקנייתי שלפני מה זה. הוא אמר 'אלפנט'. אמרתי לו שזה נראה טרי וכנראה שיש פילים בסביבה. הוא הסכים איתי. המשכנו בדרך כשאני מחכה לראות בקרוב מאוד פילים".

חלף פרק זמן לא רב ושי חש ביד שמכה על כתפו. היה זה הקנייתי שמאחור. "הא מכה לי בכתף ואומר לי בשקט ולאט לאט 'תסתובב ותתחיל ללכת'. הייתי בטוח שזה איזה תרגיל של הקנייתים כדי לאלץ אותי לשלם עוד תוספת לפני המשך הדרך. אני מכיר תרגילים כאלה ממקומות אחרים בעולם. כשאין לך ברירה אתה משלם. אמרתי לו 'מה קורה לך. אנחנו לא חוזרים לשום מקום. תמשיך הלאה'. הוא חזר ואמר 'תסתובב ותתחיל ללכת, בייבי-אלפנט'. חשבתי לעצמי אז מה אם יש כאן גור פילים. זה נשמע כמו עוד תירוץ קלוש. בכל זאת הסתובבתי ופתאום אני רואה פיל אפריקאי ענק מתקדם לעברנו. הבנתי שכנראה זה האבא של אותו 'בייבי-אלפנט', והוא בא לנקום על הפלישה שלנו לשטח שלו. הוא לא רץ. הוא התקדם אלינו בקצב הליכה מהירה והחלטית. התחלנו להתרחק בצעדים איטיים. פתאום אני רואה את הקנייתי זורק את התרמיל מעליו ופותח בריצת אמוק אל תוך היער. זרקתי גם אני את התרמיל ורצתי בטירוף אחריו כשהקנייתי השני מאחורי. ברגע הזה כשהפיל דוהר מאחורינו אני שומע את צרחות הבהלה של הקנייתים ואני מתחיל לצרוח 'שמע-ישראל-ה'-אלו-הינו-ה'-אחד-שמע-ישראל-ה'-אלו-הינו-ה'-אחד-שמע-ישראל...' שוב ושוב בצרחות".

השלישייה ממשיכה לרוץ כאחוזת טירוף. הפיל רדף אחריהם כברת דרך עד שעלה בידם להימלט מהמקום. שי ומלוויו המשיכו את הריצה עד שפגשו ג'יפ של תושבי המקום, או אולי עובדי השמורה. הם הוזמנו פנימה ולפני שעזבו את האזור שי נזכר "התיקים". נוסעי הג'יפ הסכימו לחרוג מתכניותיהם ולשוב למקום בו השליכו השלושה את התרמילים.

"נסענו לשם. הגענו לנקודה ומצאנו שם את התיקים מרוטשים. כשהפיל לא הצליח לתפוס אותנו הוא חזר אל התיקים והחליט לחפש אותנו בתוכם. הוא קרע את התיקים ולא השאיר מהם כלום", מספר שי שעד היום שומר בביתו את גוויית התרמיל שלו, מזכרת מתסריט שיכול היה להסתיים אחרת.

וזה לא נגמר. "פתאום אנחנו רואים בין העצים את הפיל העצום הזה מחכה לנו. הוא פשוט הכין לנו מארב. הוא ידע שנחזור וחיכה להמשך המלחמה. ראינו אותו ודהרנו מהמקום עם הג'יפ. נסענו על השביל כשמצידיו סבך היער, עד שפתאום ראינו שאת השביל חוצה במרחק קצר מאוד מאיתנו עדר פילים. הם חצו את הדרך בקצב איטי. מדובר באירוע שקורה הרבה פעמים בנסיעות באזור הזה. לפעמים צריך לחכות שעה עד שעדר כזה מתקדם בקצב שלו ומשלים את חציית הדרך. ראינו את הגורים של העדר. הבוגרים היו סביבם. הבעיה התעוררה בקצה העדר. שם המתינה  פילה, כנראה אמו של אחד הגורים. היא לא התקדמה עם כל העדר אלא נעמדה מולנו והתקדמה אל הג'יפ".

"הנהג נסע ישירות אל הפילה. ניסה להבריח אותה אבל היא לא ויתרה ולא נסוגה. המשכנו בנסיעה צמוד לסבך כשפתאום שמענו את גלגלי הג'יפ מתחפרים בבוץ. הנהג ניסה לחלץ אבל התחפרנו יותר ויותר. בינתיים מהחלון הקדמי והצר של הג'יפ אנחנו רואים את הפילה מתקרבת אלינו ומנסה להכות בנו. צריך לזכור שמדובר בחיית ענק. היא הייתה יכולה להרים רגל ולמעוך את הג'יפ. אלו היו שניות היסטריות. הפילה הזועמת מכה בדופן הג'יפ. הנהג מנסה לחלץ ורק מתחפר עוד יותר", שי נזכר.

אין לו מושג מנין צץ הרעיון במוחו, אבל לפתע מצא שי את עצמו מכה בתקרת הג'יפ באגרופיו. הפילה הזועמת שראשה היה מעל הג'יפ הגיבה כמעט מיידית. היא הניעה את ראשה בכעס והחלה נסוגה לאיטה מ"הגג הרועש" של הג'יפ, עד שעזבה את המקום.

"שני דברים לא אוכל לשכוח מהמפגש הזה עם הפילים. את העובדה שפילים אוהבים כנראה שקט והרעש מגג הג'יפ הרתיע את הפילה ואת בריחת האמוק שלנו כשאני צועק באופן אוטומאטי שוב ושוב 'שמע ישראל'. אין לי הסבר לזה", שי מסכם.