לפני ימים אחדים ציין העולם בכלל וישראל בפרט מלאת 70 שנה לאירועי ליל הבדולח, הלילה בו העלו באש הנאצים ותומכיהם 1406 בתי כנסת, זרעו הרס ופוגרום ורצחו באכזריות אלפי יהודים.
בהרצאה שנשא פרופ' עלי גץ, מומחה לחקר השואה, במרכז הבינתחומי בהרצליה לציון התאריך מתברר כי היציבות הכלכלית בגרמניה של ימי המלחמה נשמרה בין השאר בזכות נכסי היהודים.
בהרצאה שעיקריה מובאים בעיתון 'אפוק טיימס' מנתח פרופ' גץ את התהליכים הכלכליים שליוו את אירועי אותם ימים ומוכיח כיצד הגה היטלר את צעדיו הכלכליים לפרטיהם על מנת שמחיר המלחמה ויעדיה – כיבוש אירופה לא יביאו לקריסתה של גרמניה, וגם כאן, היהודים, איך לא, הם שילמו את המחיר.
בדבריו הזכיר את דהרת האינפלציה הגרמנית שהייתה קרובה ל-90%, חובות הממשלה היו כבדים וחומרי גלם לא היו אז בנמצא. אגרות החוב הממשלתיות היו חסרי ערך ועשירי גרמניה העדיפו להשקיע באפיקים אחרים. למרות מציאות חמורה זו הגה ותכנן היטלר את כיבוש אירופה בשלב הראשון ובשלב השני המשך הכיבוש מזרחה עד הרי אוראל.
בתכניתו אותה פירט בפני בכירי צבאו וממשלו במפגש סודי שהתקיים ב5 בנובמבר 37' הציג היטלר גם את תכניתו הכלכלית למימון המהלכים הגרנדיוזיים.
על פי התכנית, מספר פרופ' גץ, במקביל לשלילת ההטבות והקצבאות מהיהודים, פיטוריהם מהתעשייה ומשיכת רישיונותיהם לעריכת דין, רפואה וכיוצא באלה, ניתנה הוראה לכל יהודי למסור לשלטונות הצהרת הון "עד רמת הסכו"ם". כל זאת עוד טרם ליל הבדולח. לאחר ליל הבדולח הורו הנאצים ליהודים להעביר לקופת המדינה קנס שזכה לשם 'כפרת יהודים'. קנס זה הוסיף לקופה הציבורית כמיליארד מארק.
שני צווים נוספים הטיל גרינג, האחראי מטעם היטלר להוצאתה לפועל של תכנית ארבע השנים לכיבוש אירופה. צו אחד אסר על יהודים החזקת זהב ותכשיטים עתיקים. הצו השני הורה ליהודים להחזיר אגרות חוב כמקדמה לתשלום קנס 'כפרת היהודים'.
לאחר ליל הבדולח אולצו היהודים למכור את נכסיהם לרייך השלישי תמורת אגרות חוב חסרות ערך. נכסי היהודים נמכרו על ידי הממשל לעשירי גרמניה והקופה שם החלה מתמלאת. במקביל הולאמו מלאים של מפעלי יהודים כאשר המפעלים עצמם נסגרו וחוסלו בהוראת השלטון.
פרופ' גץ מציין כי האופן בו בוצעה התכנית מנע ממרבית היהודים לזהות שרכושם מנושל לחלוטין כיוון שניתנו להם אגרות חוב תמורת הרכוש. את העובדה שהאגרות חסרות ערך הסתיר הרייך כיוון שבמקביל רכשה הממשלה אגרות חוב של עצמה ובכך יצרה מראית עין של אגרות בעלות ערך. לעומת זאת ב-41' התברר לכל שהרכוש נושל כאשר היהודים גורשו וצו ברור הורה על הלאמת רכושם לטובת קופת הרייך.
בנוסף מציין גץ כי כל מדינה שנכבשה נאלצה לבצע הליך דומה, אם כי על ידי פקידי אותה מדינה ובמטבע של אותה מדינה. בכך שולמו משכורותיהם של חיילי חיל המצב הגרמני.
פרט נוסף אותו מציין פרופ' גץ בהרצאתו הוא היות התכנית הכלכלית גורם מדרבן עבור צעירי גרמניה להתגייס לצבא הרייך, וכן גורם מעודד לתמיכה בממשלו של היטלר שהוכיח כי הוא מצליח לחלץ את הכלכלה הגרמנית מהמציאות הקשה בה הייתה