במהלך החפירה הלימודית של המחלקה למקרא, ארכיאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון, שנערכה בקיץ האחרון באזור שמורת להב בנגב נחשפו שרידי כנסיה ובה רצפות פסיפס, גת משוכללת לייצור יין, וככל הנראה, שרידים של אכסניה ששימשה עוברי אורח ועולי רגל נוצרים, שעשו דרכם מירושלים ומחברון לאזור באר שבע ומשם לסיני וכמובן גם בכיוון ההפוך.
מנהלי החפירה, ד"ר חיים גולדפוס וד"ר פטר פביאן מעריכים, בהסתמך על השרידים שנתגלו ואלו שעדיין לא נחפרו, כי האתר הארכיאולוגי שימש במהלך המאות השישית עד תחילת השמינית לספירה כמנזר שיתופי (האזור המשוער של מגורי הנזירים לא נחפר). המנזר שכן לא רחוק מדרך ראשית שהובילה, כאמור, מירושלים דרך גב ההר לכוון בקעת באר שבע.
לדברי ד"ר גולדפוס, כלכלת המנזר נשענה, כנראה, על אספקת "שירותי דרך" ועל מכירת יין. על פי עדות ממצא כלי החרס באתר, חדל המנזר להתקיים במהלך המאה השמינית לספירה ובמרוצת אותה מאה החל גם שוד מאסיבי של אבנים ופריטים ארכיטקוניים אחרים ממתחם הכנסייה. "פעילות השוד באה לידי ביטוי ברור בסידור וריכוז מכוון של עמודי הכנסייה ואבנים גדולות מקירות הכנסייה ובנית כבש להוצאת חומרי הבניה, בסמוך לקיר הדרומי של הכנסייה", אומר ד"ר גולדפוס.
החופרים הבחינו בשני שלבים עיקריים בחיי מבנה הכנסייה, שבאו לידי ביטוי ברור באזור המזרחי של הכנסייה שבו נערכו שינויים והתאמות הקשורים, ככל הנראה, בשינוי בפולחן שנערך בחלק זה של המבנה.
החפירה הלימודית הנוכחית מהווה סנונית ראשונה בתוכנית עתידית של מקרא, ארכיאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון, בשיתוף עם מספר אוניברסיטאות מחו"ל, ללימוד מקיף של התרבות החומרית באזור דרום יהודה וצפון הנגב, במהלך התקופות הרומית והביזאנטית.