פרופ' יאיר זימון מאוניברסיטת תל אביב מסביר כי הציבור צריך היה להיות מודאג ממצב החסכונות הפנסיוניים שלו כבר לפני שלושה וארבעה חודשים, אולם לדבריו יהיה זה חוסר אחריות להמליץ לחוסכים למשוך את פקדונותיהם.

פרופ' זימון מסביר, כי חלק גדול מירידות השערים, הן באגרות החוב והן בשוק המניות, נובע מפדיונות הציבור בקרנות הפנסיה, קופות הגמל, ביטוחי המנהלים ושאר אפיקי החיסכון לטווח ארוך, כך שאם נייעץ לציבור למשוך את הכספים מאפיקים אלו המשבר רק יחריף ויגרום לאנשים נוספים למשוך את הפקדונות וכך תימשך תגובת השרשרת שתביא לקריסתם של השווקים.

במענה לשאלה מה צריכה לעשות הממשלה מול המצב, אומר פרופ' זימון, כי "הממלשלה צריכה לעשות הרבה דברים שהיא עדיין לא עושה, הממשלה צריכה להפסיק לדבר במונחים סוציאליים של הגנה רק על חוסכים מבוגרים, על פי מבחני הכנסה שונים, הממשלה חייבת לעצור את המשבר בשוק ההון, המשך משיכות הכספים עלול להרוס את כל שוק ההון ורק מהלך ממשלתי מאסיבי יכול לעצור את המשבר".

לדבריו, "הממשלה יכולה לעצור את המשבר בכמה אמצעים, הראשון שבהם הוא לקנות בעצמה חלק מאותן אגרות חוב קונצרניות שיש לגביהן קשיים. כיוון שהציבור בשפודה את הקרנות לא מודע להרכבן ומוכר גם ניירות טובים, הרי שיש כאן אפילו הזדמנות מצידה של הממשלה, אשר יכולה במסגרת העזרה לחוסכים גם לעשות עסקה טובה, כפי שעשה בנק ישראל במהלך של קניית מטבע החוץ".

בנוסף קובע זימון, כי "הממשלה חייבת להעניק רשת ביטחון טוטאלית לחוסכים, ולמנוע בכך את התופעה שבה אנשים בני 40, 30 ואפילו עשרים וחמש פודים את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שלהם ומדרדרים בכך את השוק, הבעיה שלנו היא כבר לא הקשישים, הבעיה שלנו עכשיו היא הצעירים".

זימון אומר כי בכל העולם מזרימות הממשלות סכומי עתק לשוק ההון ורק בישראל ממשיכים לדבר על המחיר הכלכלי של זה, "אם היו פועלים לשפני שלושה חודשים יכלו לחסוך הרבה מאוד כסף, לפני חודשיים זה כבר היה יותר יקר, היום אם הממשלה תתערב זה יעלה הרבה יותר כסף ואולם אם יחכו עוד חודשיים ורק אז יפעלו זה כבר יעלה סכומים אדירים".

בנוגע להיקפו של המשבר פרופ' זימון כלל אינו אופטימי, "מאז קום המדינה לא היה משבר פיננסי וכלכלי גדול כמו המשבר הזה, היו פה כבר משברים פיננסיים, בשנת 83', בשנת 84', בפברואר 94' והחל מספטמבר 2000, אולם משבר כזה שבו איבדו מניותיהן של מאה החברות הגדולות במשק למעלה מ-55% והיד עודנה נטוייה, עוד לא היה".