שנת מאסר לצעיר שתקף ערבי בי-ם

שופטת בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, נאווה בן אור, גזרה שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ו- 500 ש"ח פיצוי של כל אחד מהמתלוננים, על נער שהורשע בהשתתפות בתקיפת ערבים בשכונת פסגת זאב בירושלים בליל יום השואה.

מכתב האישום עולה כי בליל יום השואה, ה-30/04/2008, מספר צעירים, תושבי שכונת פסגת זאב שבצפון ירושלים, קשרו קשר לפגוע בערבים באשר הם ערבים.

דבר הקשר הופץ ברבים בעל פה ובאמצעות האינטרנט, בהודעה שעברה ברשת ה- ICQ, ואשר קראה לפגוע בערבים.

במועד שנקבע, התקבצו צעירים רבים, עשרות צעירים, בכוונה לפגוע בערבים שיזדמנו למקום. חלקם הגיעו כשהם מזוינים בכלי תקיפה שונים: קרשים, אלות וסכינים. בכלל הנקבצים היה גם הנאשם, שהיה בין הרבים שקיבלו את ההודעה.

השופטת הוסיפה כי "איני יכולה להעלות על דעתי, כי בימים שקדמו לליל יום השואה, לא עסק בית הספר התיכון בו לומד הנאשם, בלימוד ההיסטוריה של העם היהודי במאה העשרים, במוראות השואה, ובלקחים שיש ללמוד ממנה. איני מעלה על דעתי שבמשך שנות חייו לא שמע הנאשם מעולם על שואת היהודים, ולא נחשף לזוועה שברדיפת אדם אך על שום היותו שייך לגזע אחר. העובדה שהנאשם, ועשרות צעירים אחרים, לא הפנימו תכנים אלה, ולא הצליחו לראות את ההקשר הציני בין התאריך בו בחרו לבצע את זממם לבין משמעות מעשיהם, מעוררת מחשבות קשות על כישלון חינוכי נרחב, ומחייבת עריכת בדק בית. עם זאת, אין בכשל החינוכי כדי לפטור את הנאשם מעונש, שהרי כבן תרבות חזקה עליו שהוא מסוגל להבין את הפסול החמור שבמעשהו".

"רדיפת אדם על שום גזעו יש בה השפלה עודפת על עצם הפגיעה הפיסית בו. ברדיפה כזו יש משום הבעת עמדה לפיה אין אותו נרדף ראוי לבוא בקהל בני האדם באשר הם. הרדיפה על רקע זה הופכת את הנרדף לחפץ, נטול תכונות אנושיות. על בשרו של הנרדף, שדבר אין לו עם הרודף, מבקש זה האחרון לשלול מבני מינו של הנרדף את זכותם לכבוד, כבני אדם שנבראו בצלם. עיקור אדם מתכונותיו האנושיות הופכת אותו מטרה קלה לביזוי ולמשיסה. זו ההשפלה שברדיפה על רקע גזעני, וזו גם הסכנה המיוחדת שבה".