ב'קדימה' חשים כנראה שהסוגיה הביטחונית חומקת להם מבין הידיים, ירי הרקטות נמשך ללא הרף, הטווח גדל ללא הפסקה ובצפון הדיווחים מדאיגים על התחמשות חמורה של החיזבאלה. כדי להציג לציבור תדמית ביטחונית למרות הכשלים מנסים שם להתנער מהאחריות למצב הביטחוני ולשם כך מצאו את הקרבן התורן בדמותו של אהוד ברק. הביטויים שנשמעים בצמרת המפלגה נשמעים לא פעם כהתבטאויות של חברי אופוזיציה לכל דבר. הבעיה היא שהם ממש לא. הם בממשלה, או ליתר דיוק – הם הממשלה.
קחו לדוגמא את מנהיגת 'קדימה', שרת החוץ ציפי לבני, המועמדת לראשות הממשלה. בבלוג האישי שלה היא נשמעת ממש כמו חברת אופוזיציה לוחמת. "עזה הופכת למדינת טרור איסלאמית קיצונית, שלא מכירה בישראל, ולכן היעד הוא למוטט את החמאס", קובעת השרה.
לדבריה "העדר תגובה מצידינו והשלמה בפועל עם שחיקה ברגיעה פוגעים בכושר ההרתעה של ישראל. לכן, בשלב זה עלינו להגיב על כל ירי ובמקביל לבחון מחדש האם ניתן להמשיך ברגיעה ובאילו תנאים. אסור לנו להשלים עם מצב שבו עזה נמצאת בשליטת החמאס ועלינו לפעול בכל המישורים - צבאי, כלכלי ומדיני, על מנת למנוע זאת. המצב הנוכחי מאפשר לחמאס להתחזק".
מוסיפה לבני וקובעת כי "כדי לאפשר שקט לאזרחי הדרום יש להחליש את החמאס, דבר שאני מתכוונת לעשות".
כן. כן. זה נשמע ממש כמו דיבורי אופוזיציה לכל דבר. אבל הבעיה היא שלא שם נמצאת הגברת לבני. בידי הממשלה בה היא חברה לנהוג אחרת, והיא לא.
ולבני לא לבד. גם בכיר התנועה, חבר הכנסת האלוף במיל. פרופ' יצחק בן ישראל, החבר בפורום הביטחוני של 'קדימה', גם הוא מתבטא ברוח לוחמנית דומה. בדברים המופיעים באתר הרשמי של 'קדימה' הוא קורא לממשלת ישראל לפעול במיידית ובכוח כדי לשנות את המצב בדרום ולשים קץ לסבלם של האזרחים באזור. הוא אף מזהיר כי העדר פעולה מיידית רק ידרדר את המצב הנפיץ בעזה.
בדבריו החריפים הוא אף מגדיר את הסכם הרגיעה שקיבלה הממשלה כ"כמעט הסכם כניעה לחמאס". צריך לקרוא שוב ושוב ולוודא שאכן מדובר בחבר קואליציה ולא באחרון חברי הכנסת של מפלגות הימין: "בחודש האחרון נורו מעזה על ישראל למעלה ממאתיים רקטות ויש עוד כאלו המתעקשים לקרוא לזה "רגיעה". אינני רוצה לדמיין מה הם מצפים שיקרה כאשר תיפסק ה"רגיעה". יש כאלו המתקשים להבין מדוע החמאס, הג'יהאד האיסלאמי ושאר הארגונים ברצועה מתעקשים להמשיך ולשגר רקטות לעבר הערים והישובים בחזית הדרום. הם שואלים: "מה יוצא להם מזה? האין הם מבינים שלא ייצא להם כלום מהמשך הירי?". ובכן, התשובה לשאלה זו עגומה: יוצא להם הרבה מאוד מהמשך הירי. בעזרת הירי הם הכריחו את ממשלת ישראל לקבל הסכם שהוא סוג של כניעה לדרישות החמאס. אפילו את החזרת גלעד שליט לא הצלחנו לקבל בתמורה להסכמתנו להפסקת האש. ולמה שהם יתנו לנו תמורה? הרי הצד שהתחנן להפסקת אש הוא ישראל ולא החמאס".
ממשיך חבר הכנסת בן ישראל וקובע כי לצערו "מדיניות הביטחון של ישראל בחזית עזה שגויה מן היסוד. לישראל יש את כל מה שצריך להשבת השקט על כנו, אבל אין לה את הנחישות להשתמש בכוחה. ומן המפורסמות היא שיכולת צבאית ללא נכונות להפעילה, אינה מרשימה אף אחד".
בהמשך דבריו אף תובע בן ישראל פעולה צבאית ברצועה ודוחה את הטיעונים נגד פעולה שכזו.
"יש לישראל יכולת להשתמש בכוח ולגבות מחיר כבד מהעזתים על ירי הרקטות. מבחינה טכנית, הם יוכלו לשוב ולשגר רקטות גם אחרי פעולה ישראלית, אבל אין שום סיבה בעולם להניח שהם שונים מחזבאללה או מכל ארגון אחר, ואין סיבה לחשוב שהם ירצו להביא על עצמם שוב את הנזקים שאנחנו מסוגלים להסב להם. ובשביל להבהיר לחמאס שהמחיר על פגיעה בישראל הוא גבוה מכדי שיוכל לשלמו (בניגוד למחיר הנמוך שהוא כביכול משלם היום, בצורת סגירת המעברים ליומיים), אנחנו לא צריכים לשהות בעזה, לכבוש אותה או לשלוט בה. כל מה שנדרש הוא פעולה צבאית נמרצת בעזה להשבת ההרתעה בחזית הדרום. ואסור לנו להצטעצע בדיבורים ריקים על "רגיעה" שאינה קיימת למעשה".
דברים אלה הם רק דוגמאות לביקורת המוטחת מכיוונה של 'קדימה' למדיניות הביטחון של ישראל. דבריו של חיים רמון זכורים גם הם.
אם כן, הקול קול אופוזיציה והידיים ידי קואליציה. רצוי שבתנועת השלטון יפנימו את אחריותם גם לסוגיה הביטחונית ולא ינסו לתלות את קלון הכישלון על כתפיו של האויב העכשווי – אהוד ברק. הוא לא לבד.