אחד מכל שישה אזרחים בישראל הוא ערבי ומספרם של הערבים במדינה הוא יותר מ-1.2 מליון נפשות כך נטען בספר החברה הערבית בישראל השני שמביא תמונה מעודכנת על מציאות חייהם של האזרחים הערבים.
בספר נטען עוד כי האוכלוסייה הערבית ממשיכה להיות צעירה מאוד, למרות הירידה התלולה בשיעורי הלידה, והריבוי הטבעי.
מחציתה של אוכלוסייה זו היא צעירים עד גיל 19 שנים, ושיעור הקשישים, בני יותר מ-65 שנים הוא רק 3.2% מכלל האוכלוסייה הערבית לעומת 11.5% בקרב היהודים. בשנת 2004 נמצא ששיעור הרווקות בקרב בני 34-30 עמד על 17.2% בקרב גברים ערבים ועל 17.8% בקרב נשים ערביות. יתרה מזאת, גם בקרב בני 35-44 שנים נמצאו 13.3 נשים ערביות רווקות, ורק 5.3% גברים ערבים.
בשנת 2004-2005 למשל, למדו 9,967 סטודנטים ערבים באוניברסיטאות ישראל, ושיעורם בקרב כלל הסטודנטים עמד על כ-8%. אך שיעורם בקרב תלמידים לתואר שלישי לא הגיע ל-3%. ובקרב המרצים הערבים הבכירים באוניברסיטאות היה נמוך מ-1.5%. במחלקות רבות , כולל מחלקות ללמודי אסלאם והמזרח התיכון לא נמצאו אפילו מרצה ערבי אחד.
כמחצית ממשקי הבית הערבים נמצאים מתחת לקו העוני בהשוואה לחמישית בקרב היהודים. כמעט 60% מהילדים הערבים, חיים מתחת לקו העוני לעומת 24% מהילדים היהודים. התמונה החברתית כלכלית קשה באופן מיוחד בנגב: האוכלוסייה הערבית שם עומדת בראש טבלת העוני, האבטלה והמצוקה, הן בעיירות והן בכפרים הלא מוכרים. אפילו כשמדובר במשקי בית של השכירים הערבים בנגב, עומד שיעור העניים בקרבם על המספר המזעזע של 55.4%. גם מצבם של הערבים "בערים המעורבות" לוד, רמלה, יפו ועכו מצביע על מצוקה קשה, לא פחות מאשר ביישובים הערבים.
ספר החברה הערבית בישראל-2 זורע אור על מציאות חייה של האוכלוסייה הערבית בארץ, מהגליל בצפון ועד הנגב בדרום. מציאות מורכבת זו, מוצגת בנתונים כמותיים מפורטים ובכמה מאמרים המעמיקים את הדיון בתחומי דמוגרפיה, רמת חיים, בריאות הציבור, השכלה, מעמדן של הנשים הערביות ושלטון מקומי. ספר זה, הוא פרי עבודתם של חוקרים ערבים צעירים ובכירים, במדעי הרוח והחברה, בראשותו של ההיסטוריון עאדל מנאע ושל צוות סטטיסטי, בראשותו של החוקר רמסיס גרא. הנתונים והמאמרים בספר, מאפשרים לקורא לעמוד על התהליכים והתמורות בחברה הערבית בישראל משנת 1948 ועד ימינו.