כזכור, פנינו לסדרת אישים מתחומים שונים של העשייה הציבורית בישראל וביקשנו מהם להציב בפנינו את הממשלה האופטימאלית לטעמם. כדי להקל עליהם את המלאכה הסרנו מהם את השיקולים הפוליטיים והקואליציוניים. וקבענו: בחרו לכם את הטובים ביותר לטעמכם, בין אם מהזירה הפוליטית, בין אם מהאקדמיה, הצבא או כל תחום אחר, ובלבד שיהיה מדובר באדם החי עמנו כיום.

הרב יונה גודמן, איש מכללת אורות שבאלקנה, מבהיר בראשית דבריו שהצעתו "מתייחסת לממשלה האידיאלית, עבור מדינת ישראל העכשווית, על הרכב אוכלוסייתה, קשייה ואתגריה".

לטעמו עיקר הדיון הראוי כעת הוא בסוגיית הרכב התיקים בממשלה העתידית ולאו דווקא באישיותו של העומד בראש המשרד "ההכרעה איזה משרדי ממשלה יוקמו ואיזה יבוטלו מהווה ביטוי ישיר להשקפת עולם ולסדרי עדיפויות רוחניים וערכיים. בזאת ננסה להתמקד, כששאלת איוש התיקים יישאר עניין משני".

לנוכח עיקרון זה מחלק גודמן את הצעתו לשלושה פרקים: תיקים שיישארו אך המבנה והדגשים שלהם ישונו, תיקים שיבוטלו ותיקים שיחודשו:

תיקים שהמבנה שלהם ישונה:

א. חוץ: ייהפך ל"חוץ והסברה". שם חדש זה מבטא את ההבנה כי יש היום מערכה עולמית על צדקת קיומו של המפעל הציוני. אחד מתפקידיו המרכזיים של משרד החוץ (וההסברה!) הוא לגבש אסטרטגיה כוללת ולהוביל מערכת הסברה עולמית בדבר מוסריותנו וצדקת התיישבותנו בארץ הזאת.

ב. חקלאות: ייהפך ל"התיישבות וחקלאות". מתי פעם אחרונה הקימה מדינת ישראל ישוב חדש, אפילו בגליל או בנגב? חלק מהסרבול שמגורשי גוש קטיף וצפון השומרון נתקלים בו נובע פשוט מכך ששכחו כאן איך מקימים ישובים, מבלי לעבור ייסורי גיהינום המתפרסים על שנות בירוקרטיה ארוכות. תפקיד המשרד להוביל תנופת התיישבות ציונית בכל רחבי הארץ. ביהודה שומרון ועזה, אך גם בגליל ובנגב. להקים ישובים וגם לקדם מיזמי חקלאות.

ג. דתות: ייהפך ל"תודעה יהודית". בדומה למהפך ברבנות בצה"ל, היא תהיה ממונה על תמיכה וקידום כל מפעל שיכול לקרב יהודים לאביהם שבשמים. בין השאר היא גם תעסוק בצרכים פיסיים: מהקמת בתי כנסת ומקוואות ועד תמיכה בישיבות וכו', אך עיקר פועלו יהיה בקידום מענה לצרכים רוחניים, קרי טיפוח כל פעילות של קירוב ותשובה.

ד. תשתיות: ייהפך ל"תשתיות ומים". זאת כחלק מתפיסה הנותנת עדיפות דחופה לקידום פתרונות יסוד למשק המים.

ה. משפטים: ייהפך ל"חוקה ומשפטים". זאת בדומה לשינוי שם הוועדה בכנסת ומאותן סיבות. מדינת ישראל דוהרת דה-פקטו לקראת כינון חוקה. צריך שהיא תגובש מתוך תפיסה יהודית גאה. היושב בכסא זה גם יקדם ייסוד בית משפט לחוקה ויצמצם את האקטיביזם של המהפכה החוקתית שהוריש לנו השופט אהרון ברק ואוהדיו.

תיקים שיבוטלו:

א. גמלאים: אין צורך בתיק עצמאי. קשישים לא בריאים יטופלו על ידי מחלקה במשרד הבריאות וקשישים בעלי צרכים סוציאליים יטופלו על ידי מחלקה במשרד הרווחה. כשם שאין משרד לתינוקות, אין צורך במשרד ייעודי לקשישים, בתנאי ובהנחה שכל שאר המשרדים עושים את תפקידיהם ביעילות, תוך רגישות לצרכים הייחודים של הקשישים.

ב. בריאות: יבוטל ויאוחד עם רווחה. כל צרכי הנזקקים: בריאותיים, כספיים וכו' ירוכזו במשרד אחד שייקרא 'רווחה'. אין ספק שזה יהיה משרד גדול עם סמכויות רחבות, אך אין צורך בשני משרדים שונים.

ג. איכות הסביבה: נושא חשוב ביותר, אך אינו מצריך תיק ייחודי. יכול וצריך להיות מחלקה מרכזית בתוך משרד התשתיות. חלק בלתי בנפרד מהתשתיות זו החובה להקים תשתיות (ולשפר את הקיימות) מתוך תפיסה 'ירוקה'.

ד. תחבורה: נושא קריטי, הן בצד הניהולי ובעיקר במאבק נגד תאונות הדרכים. קידום איכות הכבישים ייעשה על ידי משרד התשתיות, וקידום החינוך וההסברה ייעשו על ידי משרד החינוך, שיפתח אגף מיוחד לעניין זה.

ה. ספורט: יחזור להיות חלק ממשרד החינוך.

ו. מדע: אינו מצדיק משרד עצמאי. נושא חשוב שצריך להיות מטופל בתוך אחר, כגון תמ"ת או תשתיות. זאת בהנחה שקידום הרמה המדעית של התלמידים בין כה יעשה משרד החינוך, ועיקר משימת המחלקה (לשעבר: משרד) הוא לקדם תשתיות של מחקר וכו'.

תיקים חדשים:

כאן עיקר החידוש:

א. תיק העם היהודי: פעילות רציפה ומתמשכת עם העם היהודי על גלויותיו. קידום הזהות היהודית של כל יהודי העולם, העצמת הזיקה שלהם למדינת ישראל, ועוד. החזית של העם היהודי זה המאבק בהתבוללות, וכאן תפקידנו חיוני. מדינת ישראל צריכה להיות מרכז רוחני של העם היהודי כולו, ולא סתם ריכוז נוסף של יהודים בעולם.

ב. תיק חברה: אחריות על קידום פרויקטים ועשייה למען הגברת האחדות וההבנה, למען מניעת מחלוקות ומאבקים בכל צירי המתח הפנים-חברתיים: בין דתיים לחילונים, בין ימין לשמאל, בין עולים לוותיקים ובין אשכנזים לספרדים.

ג. תיק 'מדינה יהודית': אחריות כוללת על העמקת הזהות היהודית של החברה והמדינה בהווה ובעתיד. בהווה: על ידי קידום עשייה להעמקת הזהות היהודית – בחינוך, בתקשורת, בתרבות ובכלל. בעתיד: על ידי הושבת צוותי חשיבה לשם תכנון כיצד תפעל ותיראה מדינה הפועלת על אדני התורה. לחדש ביתר שאת את עבודתם של הרבנים ישראלי, הרצוג ואחרים. לא להסתפק באוסף מאמרים (חשוב) ביוזמה פרטית כמו זו של 'תחומין', אלא ליצור חשיבה ממלכתית מערכתית לקראת חיים תורניים מלאים במדינה מודרנית על כל מערכותיה.

ד. תיק 'סיירת': בדומה לסיירת בצה"ל, המהווה יחידה מטכ"לית לצורך פרויקטים מורכבים ייחודיים, יהיה שר לענייני פרויקטים לאומיים דחופים. הכוונה לריכוז המאמצים של משרדים ממשלתיים שונים, למען פרויקט מורכב בין-תחומי קריטי. הפרויקט הראשון שיוטל עליו הוא שיקום תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. כשהוא יסיים להקים מחדש ישובים למען המגורשים, הוא יתמקד בפרויקט לאומי דחוף אחר, כגון: שיקום הצפון אחרי המלחמה, קליטת גל גדול של עלייה וכן הלאה. למען הסר ספק, חידוש ישובי הגוש וצפון השומרון יעשה במקומם המקורי.

ה. שר ללא תיק – ציבורי: הכוונה למנות נציג ציבור כחבר ממשלה. המדובר באדם שהוא מצד אחד תושב פריפריה ומשתכר בשכר מינימום, כלומר 'נציג' שכבות חלשות. מצד שני, יש לוודא שמדובר באדם עם מבט רחב על הנעשה בשכבות החלשות ובמדינה, ולא רק מי שמודע לקשייו האישיים. בעיניו של אדם זה יתבוננו השרים עת יקבעו את גובה המשכורות של שרים, אדם זה יביע את דעתו עת ידונו על צרכיהם של השכבות החלשות וכו'.

ו. שר ללא תיק – רוחני: לתפקיד זה ימונה, כשר ללא תיק, רב בולט מתוך הציבור הדתי-לאומי. תפקידו יהיה להשמיע קול רוחני-מוסרי (ולפי הצורך, הלכתי) בכל נושא שעל הפרק. בתחילה שקלתי למנותו רק 'יועץ' לממשלה. זאת היות ולהבנתי, תלמיד חכם צריך לתת הכוונה עקרונית רוחנית, אך לאו דווקא בעצמו לעסוק במינהל פרטני. אך לאחר מכן החלטתי כי 'יועץ' מהווה תפקיד לא מספיק משמעותי, וכי יש צורך להבהיר את מרכזיותו של קול התורה. אך כן, נראה כי התפקיד של שר 'ללא תיק' נותן מענה לעניין.

ובאשר לאיוש תיקים מצבי בפנינו גודמן את רשימתו וזאת לאחר חיפוש אחר "מי שראוי באישיותו ובקומתו הרוחנית, כמו גם בכישורים לפעול בשדה המעשה בכלל והפוליטי בפרט".

שר הביטחון – משה יעלון. "תפיסתו הביטחונית נכונה. יש כאן מלחמה דתית על כל הקופה ולא רק בעיית טרור נקודתית. אמנם שורש תפיסתו את ארץ ישראל והמדינה אינם יונקים מתורת ישראל במובן הרגיל של המילה, אך אין זה מפריע לו לנהל את המלחמה המעשית הדרושה".

שר העם היהודי - הרב ריסקין או הרב שטיינזלץ.

שר החינוך - הרב דב זינגר. "הבחירה מהווה בחירה בדרכו: רצון להעמיד את החינוך על בסיס של טיפוח אמון, צמיחה אישית פנימית, עבודת ה', מודעות עצמית, מודעות לכוחות השונים של תלמידים שונים ועוד".

שר ההתיישבות והחקלאות – זאב חבר, זמביש. "כל הסבר מיותר".

שר החוץ וההסברה – בנימין נתניהו. "אנו כעת במלחמה קשה על דמותנו בעולם. הוא הכי טוב שיש לנו בהסברה וביכולת ארגון שלה. בעיות אחרות שיש בעמדותיו אינן באות לביטוי בעת שהוא עוסק בהסברה, והוא ידברר את העמדות הראויות של הממשלה".

שר התקשורת – יעקב כץ, כצל'ה. "בהתחלה חשבתי שנדרש כאן איש מקצוע בתחום התקשורת, אך אח"כ החלטתי שדרוש איש ביצוע ולא איש תקשורת".

שר התודעה יהודית (לשעבר: דתות) - הרב אבי רונצקי או גבע רפ.

שר הרווחה - ר' אוריאל לדרברג (יו"ר פעמונים). "הבחירה מהווה בחירה בדרכו: מתן דגש על שיקום, ועל סיוע לאדם לעמוד על רגליו. אמנם, יש מקרים בהם פשוט צריך לתת סיוע. אך הגישה הכוללת הנגזרת מבחירתו של אוריאל היא של צמצום תשלומי ההעברה והגדלה משמעותית של טיפוח עצמאות הנזקקים".

שר החוקה ומשפט - ישראל הראל.

שר התמ"ת – מוטי זיסר.

שר האוצר – עו"ד יעקב נאמן.

שר החברה (איחוד פערים) - צבי צמרת.

שר העלייה והקליטה - שרון שלום. (רב ובוגר אוניברסיטה, יוצא גלות אתיופיה. היום רב קהילה 'רגילה' בקרית גת).

שר הסיירת – אברהם ליפשיץ.

שרת הפנים - הרבנית יהודית שילת.

שר התשתיות והתחבורה - פרופ' משה קווה (נשיא אונ' בר אילן). "בעל כושר קידום פרויקטים בהיקף רחב. במקביל, יש עניין לשתף אנשים ממגזרים שונים של הציונות-הדתית, ולאו דווקא את חברַי מהישיבה..."

השר לביטחון פנים – אביגדור ליברמן. "בעל תפיסה לאומית תקיפה ביחסי פנים. ידע לעשות סדר (גם בתוך המשטרה וגם ביחס לפשיעה) ללא מורא. יש עניין לשלב נציג 'עולים'".

 

תזכורת - הממשלות הקודמות:

הממשלה "של" ד"ר אורי מילשטיין

הממשלה "של" עו"ד ציון אמיר