פגישה שבועית - עם אורי אליצור

השבוע זכה העיתונאי והפובליציסט אורי אליצור בפרס סוקולוב, בשיחה עם עוזי ברוך הוא מתייחס למספר סוגיות ובעיקר לסוגיית התקשורת הכללית מול התקשורת המגזרית.

באשר לאופן בו הוא מבקש לראות את העיתונות אותה הוא עושה ומייצג אומר אליצור כי "קודם כל אני רוצה שהחומרים שאני עורך יהיו מקצועיים, עיתונאיים ונקיים משגיאות ורשלנויות שיש לצערנו הרבה בעיתונות העברית. זה עיקר העבודה. להוציא מתחת ידנו עבודה נקייה".

"אני נמצא בעיתונות כי אני חושב שבעיתונות הישראלית חסרה נשמה יהודית ואהבת ארץ ישראל וחסר בה כלי שמאפשר לאנשים שזהו העולם שלהם להגיע לעמדה או רמה מקצועית שממנה יוכלו להשפיע מרוחם".

"לפני שאני רואה את ידיעות ומעריב אני רואה את מקור ראשון, בשבע, נקודה, הצופה שלצערי מצבו כנראה לא טוב כלכלית. אני רואה את העיתונות הזו ואת עיתונות בתי הכנסת שהיא עיתונות לכל דבר בעיני, ואני חושב שטוב מאוד שהעיתונות הזו מתפתחת גם כי הציבור צורך אותם, וגם כי העיתונות הזו משמשת חממה לצמיחת כישרונות חדשים שאלמלא החממה הזו לא היו מגיעים לתקשורת ורבים מהם מצאו את דרכם לעיתונים הכלליים שמשפיע על כלל החברה", אומר אליצור המציין כי לטעמו "לעיתון כמו מקור ראשון יש תפקיד לגלות את הכישרונות בקרב המחנה הזה, לתת להם תנאים להצמיח להם כנפיים שיוכלו לעופף לתקשורת הכללית כי יש לנו רצון לדבר גם אל כלל הציבור בישראל".

לדבריו אמנם הציבור הציוני דתי עדיין מצוי בפיגור של עשרים שנה בתחום התקשורת, אך עם זאת עיתונאים לא מעטים גדלו בחממות הללו וכבר משפיעים בתקשורת הכללית.

אליצור מספר כי הוא מתרשם כי בניגוד לראשית דרכו של 'מקור ראשון', הרי שכיום רבים מקוראיו מוצאים בו חלופה ראויה והפכו אותו לעיתון היחיד שאותו הם קוראים. עם זאת לטעמו אין פסול בכך שהציבור קורא גם את העיתונות הכללית, במקביל להתפתחות העיתונות הלאומית ככלי תקשורת מספיק.

בנוסף לאלה קובע אליצור כי התפתחות התקשורת המיגזרית משפיעה גם היא על אופייה של התקשורת הכללית. דוגמא לדבריו הוא מוצא דווקא בערוץ 7 שהשמיע בראשית דרכו כרדיו שירים עבריים בלבד. כתוצאה מכך מאזינים רבים עברו לשמוע את הערוץ לאו דווקא בגלל מסריו אלא מפני שרצו לשמוע מוזיקה עברית. כתוצאה מכך קול ישראל הפך את רשת גימל לרשת המשדרת גם היא שירים עבריים בלבד, למרות שבעברו השמיע ברובו מוזיקה לועזית.

לטעמו מהלך שכזה מתרחש גם בתחומי הפוליטיקה והתרבות כאשר העיתונות המיגזרית מהווה אלטרנטיבה וחלופה הגורמת למערכות התקשורת הכללית להוסיף תכנים יהודיים ומסורתיים בכדי שהציבור לא יפנה לאלטרנטיבה המיגזרית. דוגמא לדברים הוא מזכיר את מדורי ה'יהדות' באתרי האינטרנט הגדולים וכן את פינות פרשת השבוע המלוות את מוספי העיתונים הגדולים מדי סוף שבוע.

באשר להליכה על קו התפר שבין "הצהוב" אותו מבקש הציבור לבין הרצון להציג עיתונות בעלת רמה, אומר אליצור כי הדברים תלויים במינון. הוא מודע לכך שהעיקרון שלא להגיע לרמת 'האח הגדול' של ערוץ 2 מרחיק פלח לא מבוטל של האוכלוסייה, אך עם זאת הוא מזהה את התרחבות קהל קוראי 'מקור ראשון'. עם זאת הוא מזכיר את 'ישראל היום' כעיתון המקרין מחד אוירה יותר ציונית לאומית משאר העיתונים הגדולים ומנגד נותן מענה לסקרנות הצהובה של ההמונים, "וגם זו שליחות", אומר אליצור.

כמי שכיהן כראש לשכת ראש הממשלה, וכמי שהיה מעמודי התווך של גוש אמונים וההתיישבות ביו"ש מייחד אליצור דברים גם לזירה הפוליטית, ובעיקר לרשימת 'הבית היהודי' לכנסת, רשימה ממנה נעדר שמו. לדבריו הבין שהמגמה היא התחדשות ויש לכך ערך רב, וכיוון שכך הוא אינו רואה בעצמו חידוש גדול, כלשונו.

באשר להחלטה לבטל את המפד"ל והאיחוד הלאומי ויצירת מותג חדש בהנהגת אדם חדש תקופה כה קצרה לפני הבחירות, אומר אליצור כי הוא עצמו לא אהב את ההחלטה ולטעמו היא התקבלה באופן חפוז מדי ומאוחר מדי, אך משכך הוחלט יש לאחל לרשימה ולעמוד בראשה הצלחה.

באשר לבנימין נתניהו כמנהיג הימין אומר אליצור כי מדובר במנהיג הרואה עצמו כמייצגו של כלל הימין ולא רק של ציבור המתנחלים, עם זאת באשר לעתיד ארץ ישראל והמהלכים המדיניים הוא אמנם לא שקט ויש לטעמו מקום לדאגה גם בהנהגת נתניהו, אך מוטב נתניהו מאשר לבני.