חבר סיעת המפד"ל בעיריית ירושלים, יאיר גבאי, ביקש מראש עיריית ירושלים, ניר ברקת שיפעל למען הנצחת ארז גרשטיין ז"ל ודרוד ויינברג בירושלים ע"י קריאת רחוב על שמם.
תא"ל ארז גרשטיין ז"ל היה קצין ומפקד בכיר , נפל במלחמת ההתשה אל מול מחבלי החיזבאללה מצפון, תוך גילויי גבורה עילאית ולפיכך ראוי להנצחה בירושלים, ואשר לולא מת היו נכונים לו תפקידי הנהגה בצה"ל ומוסדות מדינת ישראל, כתב גבאי לברקת.
"גרשטיין השכיל לטפל גם בבעיות האוכלוסייה האזרחית בנוסף למלחמה עיקשת במחבלים בהיותו מפקד היק"ל בלבנון. תא"ל גרשטיין שם דגש על חינוך, ובפרט על חינוך לאהבת והכרת ארץ ישראל, במהלך תפקידיו הצבאיים. בחייו ובמותו סימל את המחויבות לחוסנו של העם היהודי ועל כן ראוי להנצחה בבירה הישראלית , בקריאת רחוב על שמו".
ב-28 בפברואר 1999 (י"ב באדר ה'תשנ"ט) נהרג גרשטיין ממטען צד של החיזבאללה שהופעל לעבר מכונית המרצדס המשוריינת שבה נסע בקרבת מוצב כאוכבא ברצועת הביטחון, לאחר שחזר מביקור של ניחום אבלים בביתו של איש צד"ל שנהרג, בכפר הלבנוני שבעא.
בבקשה לקריאת רחוב על שם אל"מ דרור ויינברג כתב גבאי כי "דרור מצא את מותו בקרב עקוב דם מול מחבלי החמאס בחברון, תוך גילוי גבורה עילאית ולפיכך ראוי להנצחה בירושלים. אל"מ דרור ויינברג בתפקידו כמח"ט חברון דגל בלחימה בלתי-מתפשרת בגורמי הטרור".
"כמו כן שילב ויינברג בחייו לימודים תורניים על אף המסגרות הצבאיות העמוסות והתובעניות להם התנדב, שילוב שכזה שלאורו פועלים היום בני נוער רבים ובאופן זה מיישמים את משנתו הסדורה של ויינברג: תורה ועבודה , שמירה על כבוד האדם באשר הוא, אנושיות והגנה על המולדת".
בליל שבת, 15 בנובמבר 2002 (י"א בכסלו תשס"ג), תקפה חוליית מחבלים את "ציר המתפללים" בחברון. וינברג קפץ לאירוע מבסיס מפקדת החטיבה. כאשר יצא מהג'יפ לאתר את המחבלים נפגע בחזה ממכת אש. בתקרית נהרגו 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון.