על צומת דרכים מרכזית בתולדות העם היהודי עומד הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל רגע לפני הקמת המדינה. כרב הראשי לישראל הוא מנסה למצוא פתרון לסוגיה שהמענה לה יכול להיות גורלי לעם ישראל ותקומתו המחודשת בארץ ישראל, וזוהי שאלת יחסו של העם היהודי למיעוטים ולגויים שתחת שלטונו.
הרב הרצוג מכיר היטב את המגבלות ההלכתיות הנובעות מפסוקים כמו "לא תחונם", והיעדר היכולת לתת לגוי שררה בארץ ישראל, היעדר היכולת ההלכתית לקבל עדות מגוי וכיוצא באלה מגבלות המציבות את הגוי שתחת שלטון ישראל במעמד נחות.
אך מנגד חושש הרב הרצוג שמא פרסום העקרונות הללו יוביל את העמים שבהסכמתם תלויה הקמת מדינה לעם היהודי להתנגד, ואם יצביעו נגד הרי שעם ישראל יפספס את ההזדמנות ההיסטורית להקמת מדינה משלו לאחר אלפיים שנות גלות.
למציאת פתרון לסוגיה הסבוכה ולמצוקה הציבורית בה הוא נתון מגייס הרב הרצוג את היקף ידענותו המופלג בהגות יהודית, מנתח את יחסה לגויים במרוצת הדורות, ובמקביל מעמיק חקר במהותן של הדתות השונות, כשהוא מנסה למצוא את הדרכים להוכיח כי גם למיעוטים קיימות זכויות תחת שלטון המדינה שבדרך.
את הסוגיה הזו, לפרטיה, מגולל הספרון החדש שיצא לאור באחרונה על ידי הוצאת ראובן מס במסגרת סדרת רשו"ת. זהו הספר השלישי בסדרה, לאחר ספרים שעסקו בסוגיות שהעלו הרב פיינשטיין זצ"ל והרב גורן זצ"ל.
בהמשכו של הספרון מופיעה גם התייחסות לעמדתו האחרת של הרב ישראלי זצ"ל שגם הוא מוצא פתרון לסוגיה, אם כי מזווית אחרת של המציאות.
נראה כי בימים אלה קיים ערך מוסף לדיון בסוגיה זו, בעיקר מול הפולמוס סביב עצם היכולת להקים מדינה שתתקיים על אדני ההלכה תוך קביעה שהיהדות מעצם טבעה היא גזענית, ועל כן לא ניתן לתת בידה את המושכות. העיון בשאלת היחס למיעוטים כפי שמציג אותה הרב הרצוג מוכיח כי הקיפאון שרבים מייחסים ליהדות רחוק מהמציאות.