שוב מתברר כי האו"ם עומד מעל החוק בישראל ומוגן מתביעות משפטיות בישראל. בית המשפט דחה היום תביעה נגד ארגון הסעד לפלשתינים אונר"א. זאת כיוון שהארגון, בהיותו חלק מהאו"ם, נהנה מחסינות מוחלטת מפני תביעות משפטיות.
ראשיתו של הסיפור בתביעתה של ילדה בת שמונה שהתברר כי היא חולה במחלת פריקת ירך. משפחתה של הילדה תבעה פיצוי מארגון הסעד אונר"א שבמרפאותיו טופלה. זאת כיוון שלטענתם אם היו הרופאים מטעם אונר"א מאבחנים את המחלה בשנותיה הראשונות הרי שהייתה מטופלת ומתרפאת.
אונר"א לא טרח להשיב לתביעת המשפחה ואת ייצוגו בבית המשפט נטל על עצמו היועץ המשפטי לממשלה שטען בבית המשפט כי יש לדחות את התביעה שכן ארגון האו"ם זוכה לחסינות משפטית בישראל וכך גם ארגון אונר"א כמשויך לאו"ם.
היוע"מ קבע כי כחלק מההסכם בין האו"ם לישראל נקבע כי המדינה מסכימה "להכיר כי האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות מיום 13 בפברואר, 1946, שישראל צד לה, תסדיר את היחסים בין הממשלה לבין אונר"א בכל הנוגע לתפקידי אונר"א".
עמדת היועץ המשפטי היא אפוא כי אונר"א נהנית מהחסינות לה זוכה ארגון האומות המאוחדות במשפט הבינלאומי וכי חסינות זו היא מוחלטת ובלתי מוגבלת. היועץ המשפטי מוסיף כי עמדה זו חלה גם במשפט הפנימי הישראלי וזאת לאחר שהמדינה אימצה את האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות שנחתמה ביום 12.2.1946 וזאת בהתאם לפקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות 1947.
מסתבר כי על פי הפקודה והצו שהוצא בעקבות פקודת החסינות הוענקה לאו"ם חסינות מפני תביעה לדין ופעולה משפטית ולכן חלה הוראה זו גם על אונר"א בהיותו ארגון מטעם האו"ם.
היועץ המשפטי לממשלה הציג בבית המשפט תקדימים משפטיים בהם הוענקה חסינות משפטית לאו"ם וצידד במתן חסינות זו.
משפחתה של הילדה מנגד טענה כי "אין לאפשר מתן חסינות מוחלטת במישור הפרטי שכן זו עלולה להביא להתנהגות שרירותית כלפי אזרחי המדינה המארחת. הנתבעים מבקשים אפוא לקבוע כי לאונר"א יש חסינות יחסית בלבד".
המשמעות האבסורדית היא שמשפחה פלשתינית ניסתה לקבוע כי על מדינת ישראל להישמר ממתן חסינות מוחלטת לאו"ם שכן בכך עשויה להיפגע ריבונותה, ואולם האבסורד גבר לנוכח עמדתו של היועץ המשפטי של ממשלת ישראל שקבע כי יש להותיר את המצב על כנו ולהעניק לאו"ם חסינות שכזו.
עוד טענה משפחת הילדה כי "אונר"א והאו"ם הם ישויות נפרדות ולכן אין להחיל על אונר"א את החסינות הנתונה לאו"ם". כמו כן ניסתה לקבוע כי אין לפרש את החקיקה באופן המעניק פטור לפעולות המצויות בתחומו של המשפט הפרטי.
בהכרעתו קיבל בית המשפט השלום בירושלים את עמדת היועץ מזוז ולאחר ניתוח מעמד האו"ם וההסכם בין ישראל לאו"ם קבע כי "בניגוד לחסינותו של הריבון הזר, הנשענת על המשפט הבינלאומי המינהגי, חסינותו של האו"ם מבוססת על המשפט הבינלאומי ההסכמי ועל האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות שנחתמה ביום 12.2.1946 (נספח ב' להודעת היועץ המשפטי). האמנה קובעת חסינות מפני כל פעולה משפטית שהיא כנגד אורגן האומות המאוחדות, רכושו ונכסיו".
בהמשך הדברים קובע השופט דראל כי "במחלוקת זו בין הצדדים מצאתי להעדיף את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולקבוע כי אונר"א נהנית מחסינות מוחלטת ולא מחסינות יחסית".
בהחלטתו מסכם השופט ומורה למשפחת הילדה ולאונר"א לשלם את שכר הטרחה למשרד היועץ המשפטי לממשלה בגובה של 5,000 שקלים.