חבר הכנסת ניסן סלומיאנסקי מגדיר את הפילוג בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי כאובדן סיכוי לבניית מפלגה שתוכל להתמודד על הנהגת המדינה, ועיסוק ב"דברים קטנים", כהגדרתו והרחקה של כל סיכוי להגעה לשלטון או להשפעה משמעותית.
"אנחנו מדברים גבוהה גבוהה אבל עושים בדיוק את ההיפך", אומר סלומיאנסקי וקובע כי במידה ובעתיד תעמוד הציונות הדתית מול סוגיות קרדינאליות באשר לדמותה של המדינה ולעתידה של ארץ ישראל ומעמדה של תורת ישראל לא יהיה בכוחו של הציבור הציוני דתי לפעול באופן אמיתי בגלל פלגנות שמאחוריה עמדו שיקולים של רצון לראות מועמדים בצלמו ובדמותו המדויקת של כל מנהיג ומנהיג.
סלומיאנסקי אינו רואה בסוגיית מעמדו של הרב בני אלון ודחיקתו למקום ה-17 בעוד אישים אחרים שפועלם טרם הוכח ממוקמים גבוהה בהרבה מניע ראוי להתפלגות. לטעמו עיסוק בשמות הוא טעות שכן הדיון הוא לא באדם כזה או אחר אלא במהלך הגדול.
בדבריו מזכיר סלומיאנסקי את הליכוד כדוגמא למפלגת שלטון המבינה שכדי לשלוט עליה לייצג מכלול דעות רב ככל הניתן. הוא מציין כי היעד היה ללכד תחת קורת גג פוליטית אחת את 95 אחוזי המרכז של הציונות הדתית.זאת מתוך דגש על החינוך מתוך הסכמה בין רבני ומנהיגי המפלגות כולם.
עוד הוא מזכיר כי בעת הקמת המועצה המסדרת של הבית היהודי חתמו כלל המועמדים על קבלת ההחלטה. לטעמו הפילוג לא נבע מאידיאולוגיה וככזה הוא פוגע ברעיון הגדול שאליו יועד מהלך האיחוד.
בדבריו סלומיאנסקי רואה גם בשאלת האפשרות ששתי מפלגות יניבו יותר מנדטים ממפלגה אחת טעות בהבנת המהלך ומטרתו. לטעמו גם רווח פוליטי כזה של עוד מנדט או שניים יהווה עדיין הישג של שתי מפלגות קטנות ולא של מהלך גדול המוכיח כי בידי הציונות הדתית להתמודד על ההנהגה ולהציב אלטרנטיבה של ממש. "הנקודה הייתה להראות לציבור שלנו שאנחנו יודעים להתגבר על מחלוקות. הנזק הוא כל כך נורא. היה חלום להקים בית גדול שאיתו נוכל בעתיד להוביל את המדינה ועכשיו במו ידינו אנחנו הורסים ואומרים לציבור לכו למפלגות האחרות כי בציונות הדתית אין סיכוי שתיווצר הנהגה".