קמעות, כך מסתבר הם לא רק פיסת קלף, עץ או כל חומר אחר שעליו שמות ולחשים. מסתבר שתרבויות, ערכים ולעיתים גם מחלוקות ותככים גלומים בעולמם של הקמעות בהיסטוריה היהודית.
במסגרת פרוייקט סיום השנה, התבקשו תלמידי הסדנה לצורפות של יעל שקדי, לעצב קמע אישי תוך שימוש ב"שפת הקמעות", הכוללת צורות, צבעים, חומרים מלל המאפיינים קמעות מוכרים.
לדברי חסיה ישראלי, מנכ"ל בית התפוצות, "ההחלטה להציג את התערוכה במוזיאון קשורה להיות הקמעות חלק מהתרבות היהודית לאורך השנים. הקמעות נוצרו בחלקי עולם שונים ולאורך כל ההיסטוריה, כאשר הרצון להגן ולהתמודד עם פחדים היה משותף, בעוד הייחודיות של כל תרבות ותרבות עיצבה את הקמע שלה. סיפור העם היהודי בדומה לקמעות טומן בחובו מגוון רב תרבותי לצד אורחות חיים, סט ערכים, מורשת ואמונה משותפת אשר שרדה פיזור גיאוגרפי, תקופות היסטוריות, ויכוחים ואידיאולוגיות".
אחד הקמעות עוצב ע"י רמי לוי, צלם בתפקידו, המלווה קבוצות נוער היוצאות למסע במחנות ריכוז והשמדה בפולין. רמי עיצב קמע קיר, המכיל בתוכו אבנים שהביא עימו באחד ממסעותיו לאושוויץ. תמר סביון עיצבה קמע, שבו מופיע הכיתוב "שליט" לצד עלה של זית, מתוך מחשבה על גלעד שליט ומשפחתו. אלישבע כפיר, אמא לחייל בחיל הים, עיצבה קמע להגנה על יורדי הים באשר הם מפני סכנות הים והמלחמות.
בין הקמעות המוצגים בתערוכה ניתן למצוא קמע שעיצבה ארנה לופט. ארנה היא אלמנתו של צביקה לופט ז"ל, טייס מסוק האפאצ'י שנהרג במלחמת לבנון השנייה. הקמע שעיצבה ארנה מכיל בתוכו אבן הנקראת "דמעת האפאצ'י", שמקורה באמריקה, ולפי האמונה של האינדיאנים באבן זו טמונים כל הכאבים כולם.
התערוכה תוצג עד ה-30 באפריל 2009 במבואה ע"ש האחים גרינשטיין-שמיר בקומת הגלריה של בית התפוצות. אוצרת התערוכה: גלית רשף.